האיזון בספר בראשית המתגלם בדמות ישראל

אהלן,

אחרי אברהם (אביר האמונה) ויצחק (ממשיכו של אברהם מכוח האינרציה), מגיע יעקב, הלוא הוא ישראל. ישראל משלב את דמותם של שני האבות בחייו. בכלל, יעקב מציג בסיפור חייו איזון יפה שבדמותו נכתב התנ"ך. לא סתם נקרא העם על שמו, ולא על שם אבותיו.

יעקב מוגדר תחילה כ"איש תם ויושב אוהלים". הביטוי הזה טומן בחובו את שני הערכים שהיו חשובים ליעקב באותה התקופה: לימוד הגות (הפילוסופיה של אבותיו) ומחויבות למשפחה. "יושב אוהלים" יכול להתפרש כפשוטו, כלומר יושב כל היום באוהל ולומד תורה (וגם "אוהלים" מאותיות אלוקים). מצד שני "אוהל" באולם הקדום נחשב לשם נרדף למשפחה, לבית חם. בערבית, דרך אגב, משמעות המילה "אהל" היא משפחה, ומכאן גם "אהלן וסהלן" – ברוך בואך לביתי, מקווה שיהיה לך נעים וקל.

מבחינת יעקב עד אותה התקופה הדברים החשובים ביותר הם לימוד תורה וכיבוד המשפחה. הקשר בינו לבין אמו היה חזק יותר מאשר בינו לבין אביו והוא חש מחויב יותר אליה.  

אך גם יעקב, כשמו כן הוא – עקב תמיד אחרי האירועים והגיב להם. תמים היה. אמא אמרה לו לצאת נגד אבא ואחיו הגדול – כך עשה. אחיו הגדול רדף אחריו – והוא ברח; הוא הגיע אל בית לבן, רומה על ידו – נשך שפתיים ועבד 7 שנים נוספות. גם מבית לבן הוא בורח. שוב הוא במנוסה. גם כאן, יעקב משמר את שני הערכים החשובים לו ביותר: הוא מנסה להרבות שלום בעולם ולכן בורח מעימותים, ומצד שני – הוא שם לנגד עיניו את ערך המשפחה: הוא עובד 7 שנים ומקבל אישה שלא רצה. למרות זאת הוא מקים איתה משפחה. בנוסף לכך, לא ויתר על המשפחה שרצה באמת, והרחיב את משפחתו. גם כשברח מלבן, ברח עם כל משפחתו. סביר גם להניח שהניתוק מבית אביו הקשה עליו מאוד.

עלינו לזכור כי אברהם פחות ראה את המשפחה לנגד עיניו, ויצחק עסק יותר בענייני הארץ, גם כשמדובר היה בענייני אמונה (שיא מעשה האמונה של יצחק היה כרוך בחפירת הבארות שחפר אביו ונסתמו, שוב – חפירה אל תוך האדמה). יעקב לעומת זאת מסמל באישיותו את השילוב בין השמיים לבין הארץ, בין האמונה לבין המשפחה שהיא ההמשכיות שמשותפת לכל בעלי החיים עלי אדמות. בקיצור - יושב אוהלים.

אולם בשלב מסוים, גם דמותו הרכה של יעקב צריכה לקבל את האיזון שלה. בנקודה מסוימת במהלך המנוסה מעשיו, לאחר שהעביר את משפחתו למקום מבטחים, נתקל יעקב באיש, מלאך, והשניים נלחמים כאשר המלאך מנסה להרוג את יעקב. יעקב, לראשונה בחייו, נלחם. יעקב שוב לא מוכן לקבל עליו את הדין. גם לרכות, למנוסה ולויתור העצמי יש גבולות. יעקב מסרב להשלים עם גורלו, נלחם ועומד בקרב. מכאן הוא מקבל את שמו – ישראל. ניתן ללמוד רבות מדרכו של יעקב: יעקב נמנע ממלחמה ככל שהוא יכול, ורק כשאין לו ברירה והחרב מונפת על צווארו – הוא נלחם. המאבק האלים מבחינתו הוא המוצא האחרון.

עם זאת, הדבר שבעיני מסמל יותר מכל את האיזון בדמות יעקב, בא לידי ביטוי בחלום הסולם. בחלום רואה יעקב סולם שמחבר בין השמיים לבין הארץ, ומלאכים עולים ויורדים בו במן רצף אינסופי. כמה לא מפתיע שדווקא יעקב חולם על דבר מה שמקשר בין השמיים לבין הארץ. פרופ' משה הלברטל מביא באחד מספריו על רמב"ם פרשנות יפהפיה לחלום: בכל דור עולים מלאכים – ע"ע שליחי הדור – במעלה דרגות החוכמה אל השמיים. אולם תפקידם של המגיעים לדרגות החוכמה הגבוהות הוא לרדת למטה ולהעביר את החוכמה לדורות הבאים. אלו בתורם יעלו מעלה ויעבירו המסר לצאצאיהם. כך, חלום סולם יעקב מסמל את תהליך החינוך והלימוד הבלתי נגמר לאורך הדורות.

לטעמי אפשר לייחס לחלום הזה משמעויות רבות נוספות הקשורות לאיזון. אני למשל אוהב להסתכל על זה כמשל לצורך בעשייה מתוך צניעות וענווה. ניתן לומר שכל עלייה במעלה הסולם, צריכה להיות מלווה בירידה בו, בסופו של דבר. במקביל – כל ירידה בו היא ירידה לצורך עלייה. אם השמיים מסמלים את ברכת השמיים, והארץ את מעשי בני האדם עלי אדמות, ניתן לומר כך: אין ברכה בלא מעשה, ואין מעשה בלא ברכה. רוצה לומר: אדם לא יראה ברכה בעמלו אם לא יפעל ויקדם עצמו; אולם גם אם יקדם עצמו, צריך אדם תמיד לזכור שלמרות שהוא עושה את כל התוכניות האפשריות, תמיד משהו יכול להתקלקל. לשם כך, הוא תמיד צריך להתפלל שתהיה ברכה בעמלו (אין מעשה בלא ברכה).

דרך אגב, על המילה סולם אפשר לדבר גם כן: הרי סולם מהשורש ס.ל.מ, שמקביל לשורש ס.ל.מ בערבית – מלשון שלום, מסירה, כניעה; והרי מהו הסולם אם לא גשר בין העולמות, אם לא חיבור בדרכי שלום בין שמיים לבין ארץ?

בקיצור, ישראל הוא אכן איזון – בין אמונה למשפחה, בין שלום למלחמה, בין שמיים לבין ארץ, בין ברכה לבין מעשה. וכי מה מטלטל יותר ישראל מודל 2011 מאשר כל הקצוות הללו?

שבת שלום.