פרטים עלי

התמונה שלי
מחנך ומורה לאזרחות ולהיסטוריה מטעם תוכנית "חותם", מלמד בתיכון אורט רמת יוסף, בת ים.

יום רביעי, 14 באוקטובר 2015

הזכות חינוך לחיים, לא למוות: אזרחות בשעת משבר.


סיפור ששמעתי בהרצאה מעניינת לפני חודשיים:

יושב לו נשיא חברת "נייק" העולמית במשרדיו המפוארים בניו יורק / לוס אנג'לס (מקום רנדומלי עם גורדי שחקים בארה"ב). כרגע קיבל את דו"ח המכירות השנתי של החברה והוא מבסוט אש - מכרנו כמו שמעולם לא מכרנו בעבר, אבל... עדיין לא הגעתי לכל מקום בעולם, עדיין יש מקומות שלא הצלחתי לפצח, עדיין יש שווקים שבהם לא נגעתי.

מזמין הנשיא את סוכן המכירות הטוב ביותר שלו ושולח אותו ליערות הגשם ליד האמזונס: "צא ולמד את דרכיהם של השבטים האבודים שחיים שם, אלו שלא ראו "אדם לבן" מימיהם, אלו שלא טעמו טעמה של קידמה".
יוצא הסוכן לדרכו, נוחת בריו דה ז'נרו, משאיר את סמארטפונו שם (כי אין קליטה ביערות) וחי שבועיים עם השבטים.
לאחר שבועיים הוא שב לעיר, מתקשר לבוס ואומר: "ראיתי, למדתי, חקרתי. הם מעולם לא ראו נעליים - אין סיכוי למכור להם". שב הסוכן לארה"ב, אך הבוס המאוכזב חש אי נחת.
לאחר כמה ימים הוא מתקשר לסוכן המכירות השני הטוב ביותר, ושולח אותו לאותה המשימה.
מגיע הסוכן לשבטים לצד האמזונס ולאחר שבועיים שב גם הוא לריו ומתקשר לבוס: "ראיתי, למדתי, חקרתי. הם מעולם לא ראו נעליים - אפשר לעשות כאן ימבה כסף!"

סוגר הבוס את הטלפון בחיוך. שוק נוסף נפתח, שוק נוסף נכבש.

השבוע אני אמור להתחיל ללמד את עיקרון זכויות האדם והאזרח בכיתת אזרחות לבגרות, והמצב הנוכחי גורם לי קצת לחשוב שכל האופן שבו אנחנו מלמדים את הנושא או תופסים אותו זו בכלל איזו אג'נדה קפיטליסטית נטו.

למה?

כל מורה לאזרחות יודע שהבסיס לנושא זכויות האדם והאזרח הן שש הזכויות הטבעיות, אלה שהן חלק בלתי נפרד ממהותו של האדם על פי התפיסה המערבית. הזכויות הללו כוללות 5 זכויות שקשורות לעצם מהותו של האדם - חיים וביטחון, חירות, שוויון, כבוד, הליך הוגן וזכות נוספת שטעונה בירור, הזכות לקניין - כלומר הזכות להחזיק רכוש ששייך לאדם.

הכל טוב ויפה אך נשאלת השאלה למה דווקא הזכות לקניין נחשבת לזכות יסוד, ולא זכויות אחרות  (למשל הזכות לחינוך, שנחשבת לזכות רשות, זכות מוענקת)? לדעתי, תפיסה שכזו ביסודה רואה בתכלית קיומו של האדם ישות כלכלית עצמאית. 5 הזכויות האחרות מבטיחות מירוץ שווה אחר הזכות השישית - הזכות לאושר ובעיקר לעושר. כל המדינה עצמה קמה כדי לשרת זכויות אלו, כדי לשרת את המירוץ הזה, את זכותו של כל אדם לצמיחה כלכלית.

מבחינת הקפיטליזם זה פשוט נהדר. "צמיחה" היא שם המשחק. זה נשמע מצוין גם לגבי כסף, גם לגבי בני אדם.
חנכו את הילדים לכך, ויותר שווקים ייפתחו בפנינו. אתם סוציאל-דמוקרטיים? אחלה בחלה, נסו להגביל אותנו (הענקים הגדולים) ולאפשר מסלולי צמיחה למעוטי יכולת. צירפתם עוד שחקנים למשחק, פתחתם בפנינו שווקים חדשים, ייצרתם עוד עובדים עבורנו. המדינות וארגונים חברתיים הם אחלה סוכני מכירות. הם מביאים את הצמיחה למקומות נידחים ומרחיבים את התחרות. מבחינה זו הפצת המידע באינטרנט משרתת את התאגידים הגדולים היטב. הם ירשמו את עצמם באיזה מקלט מס אקראי (איי קיימן או לונדון סיטי) והכל סבבה. המאבק בקפיטליזם בשם זכויות האדם והזכות למירוץ כלכלי עבור כולם משרתת אותו בצורה כזו או אחרת.  קרל מרקס אולי לא הגה הוגה פוליטי טוב, אבל בתור חוקר הוא היה מבריק.

אז איפה הבעיה?

הצגת תכלית האדם כיכולתו לממש עצמו מבחינה כלכלית גוררת ניתוח השוואתי של העולם על פי העיקרון הכלכלי בלבד, וזו תפיסה דמוקרטית מערבית מוכרת. יש כאלו שיש להם - והם החזקים, יש כאלו שאין להם - והם המסכנים. החזקים הם העושקים, החלשים - הנעשקים. לאלו יש את הכלים שלהם, ולאלו את שלהם. האמת שזה נכון במקרים רבים. החלשים שנמצאים בתחתית שרשרת המזון הכלכלית עלולים לגזור על ילדיהם עוני על לא עוול בכפם, וזה לא צודק. בזה צריך להילחם.

אולם בחינת הצדק בעולם אך ורק על פי הפרמטר הכלכלי, כיאה לדמוקרטיה המודרנית, עלול ליצור תמונה מעוותת של המציאות והתעלמות ממימד שונה ואחר - המימד התרבותי-חינוכי. מאוד נוח להתעלם מהפרמטר התרבותי  כי כל עיסוק בו עלול להיתפס כגזעני במהותו (ולמרבה הצער יש כאלו שמנצלים אותו לטובת טיעונים גזעניים). מה, אתה אומר שקבוצה מסוימת מאותגרת תרבותית-חינוכית? לא לא לא, זה גזעני. מה, יש חינוך טוב וחינוך רע? לא לא לא, זה גזעני.

הכי קל להתעלם מדת, גזע ומין ולהסתכל על צבע הכסף - שם אין לנו בעיות ושם אפשר להתווכח כמה שרוצים.

אחת הסיבות המרכזיות למצב הבטחוני הקיים בירושלים, כך אומרים גורמים שונים באירופה, ישראל והרשות הפלסטינית, היא המצב במזרח ירושלים וההזנחה הרצופה מצד ממשלת ישראל לאורך תקופה. המצב הכלכלי יצר תסכול ועצבים שעכשיו מתפוצצים בפנים. העניים יוצאים נגד העשירים, החלשים נגד החזקים, הטריגר הוא אלאקצא. במצב עניינים כזה קל לתאר את המחבלים הרצחניים כמסכנים, או לדווח בעיתונות האיטלקית או בטלוויזיה הבריטית על "מותם של 10 פלסטינים השבוע בהתנגשויות בין כוחות המשטרה הישראלים לצעירים פלסטינים". הרי זה ברור כשאין כסף - הפרמטר הכלכלי, הזכות לקניין, היא הסיבה. תוסיפו קצת BDS וקיבלתם את התמונה.

אי אפשר לומר שהמצב הכלכלי אינו גורם משפיע, ואכן קיימת שם הזנחה שדורשת תיקון. המימד הכלכלי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. אולם ההתעלמות מהפרמטר התרבותי - חינוכי היא פשוט התעלמות פושעת שחוסר הצדק בה זועק לשמיים.
נכון, הגזענות קיימת בשני צדי המתרס - אין לה צבע, דת, גזע ומין, כמו הכסף.
אולם הצצה בתכנים החינוכיים והתרבותיים בשני הצדדים צריכה לתת לנו מבט אחר על המציאות.

חשבו על מצב שבו בשעת בוקר מוקדמת, הדמות המרכזית בתכנית הילדים שמשודרת בניקולודיאון, בובה בצורת הדבורה מאיה, קוראת לילדים המשתתפים בתכנית לרצוח ערבים. אין כזה, נכון? זה ככה בטלוויזית אלאקצא של חמאס, אחת התחנות הנצפות ביותר בשטחים. לצד סוגים כאלו של תוכניות תמצאו סרטוני הסתה מדממים בשעות צפיית ילדים אחה"צ - כאלו שקוראים לרצוח יהודים. זה לא מרומז, לא הבנייה תקשורתית, לא מסר סמוי, לא הטייה. זה ככה, פשוט.
חשבו על הצגות ילדים שבהן ילדים קוראים בקול רם: "אני יוצא להרוג יהודים! המוות הוא המשאלה שלי". זה קורה, זה קרה ובעידן האינטרנט - זה עוד עלול לקרות בכמויות ובתדירות גבוהות הרבה יותר.

חשבו על ספרי לימוד שמלמדים את ערכי האסלאם (לגיטימי כמובן) עם דגש על ג'האד והרג יהודים / ישראלים / ציונים (בכלל לא לגיטימי) - ספרים מאושרים, כאלו שמקבלים תמיכה ומימון של "השלטון". זה ממוסד, ולא מרומז, זה מאורגן, מתוזמן ולא מסונן. זה ישר ולעניין. זה מחורבן. זה לא נוח, זה נראה מגוחך וזה כל כך בוטה שרבים מעדיפים לטאטא. אבל זו האמת הפשוטה. מה לעשות, בישראל אין ממסד שמייצר ומאשר תכנים כאלה. הממסד פה יכול להיות מושחת, לרדוף בצע ושלמונים, אופורטוניסט - אבל הפשטות של החינוך למוות שממנה בוחרים משום מה להתעלם בעולם פשוט מקוממת. זה לא רק כלכלי, זה עניין חינוכי. עוני אינו בהכרח נטייה לאלימות.

יש שיאמרו שהסתה בוטה היא כלי בידיו של החלש, אך אני חושב שחינוך אמיתי צריך לכלול אמות מידה כלשהן שלא משתנות עם נסיבות החיים (לצד אמות מידה שכן). אם כל החינוך משתנה לאור המצב שבו אתה חי, אז מה המשמעות שלו? אם הסביבה קובעת לך מי אתה, אז מי אתה בכלל? מה השלד הערכי שלך? אם הסביבה משנה הכל, אתה כלל לא קיים.
ישנו גרעין של חיים ושל טוב שצריך לשמור עליו ולפתח אותו. זו, מבחינתי מהות החינוך, בעיקר בתקופות קשות כאלו.
כבר חכמים ממני אמרו שצריך להיזהר בבני (ובנות) עניים כי מהם תצא תורה. אני ממש אוהב את הרעיון. אז למה לא לבחור בדרך הזאת?

הזכות לחינוך מהותית הרבה יותר לפנימיות של האדם, לא פחות ממשלח ידו ומקניינו. לו היו בוחרים האירופים לבחון את מצב דרך הפריזמה הזו לשם שינוי, היו אולי מבינים למה הבחירה האוטומטית של כמה קיצוניים במזרח ירושלים באלימות היא הטרור. האם אין אופציות אחרות? אולי, במקום להילחם על הזכות לעצמאות כלכלית של הדור הבא במזרח ירושלים, בשכם, בחברון , היו בוחרים להילחם גם על הזכות לחינוך שלהם. וכן, צריך לדבר על מצבם המחפיר של בתי הספר בעזה ובג'נין, אבל לא פחות ואולי יותר על תכניות הלימודים והתכנים "החינוכיים" שוחרי המוות במקומות רבים שם.

מישהו חכם שלומד איתי ציטט בפניי את ג'ון דיואי, שלפיו תשתית הדמוקרטיה כלל אינה נוגע לשיח הזכויות, אלא קשורה למידתה ואיכותה של התקשורת בין הפרטים בחברה. אישית, אני לא מצפה שמחר אני ושכניי נסכים על כל דבר. . מה לעשות, אני גם לא מצפה שיתגייסו בהמוניהם לצה"ל ויצדיעו לדגל. אין חברה ללא מחלוקת, וזה בסדר. לקחת את לוסי אהריש כדוגמה זה חלום נחמד שבו ערביי הארץ יהפכו ליהודים, לא מציאות. אני לא יכול לכבד אדם אחר רק אם הוא נראה כמוני ומדבר כמוני. זה סתם נרקסיזם. אולם מה שחשוב הוא שנדע לדבר ושנסכים שאנחנו צריכים לדעת לדבר ולנהל חיים משותפים.

זו משימה לא פשוטה, שכפי שהתלמידים צריכים ללמוד אותה, גם אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו, ואני על עצמי.

מחר אני צריך ללמד על זכויות אדם, ולמרות הכל - החשש של התלמידים שבא לידי ביטוי בגזענות בוטה לעתים - המטרה שלי היא לשמור אצלם על ערוצי תקשורת פתוחים שכל כך הכרחיים לחיים משותפים כאן.

אני מקווה שבחברון, מזרח ירושלים, שכם, ושאר הערים הפלסטיניות ישמרו המורים על ערוצי התקשורת של תלמידיהם פתוחים. אולם גם אם לא יעשו כך, אני אעשה את שלי.