פרטים עלי

התמונה שלי
מחנך ומורה לאזרחות ולהיסטוריה מטעם תוכנית "חותם", מלמד בתיכון אורט רמת יוסף, בת ים.

יום ראשון, 23 ביוני 2013

לראות עולם - סיכום שנה ראשונה, ומבט לעתיד


לפני פחות משנה פרסמתי כאן רעיון להקים רשת אירוח בין מורים לבין עצמם, ובין מורים לבין מוקדי ידע מחוץ למערכת החינוך – באמצעות שיחות וידאו.
לא ממש הצלחתי אז לגבש סופית את הרעיון וגם התגובות היו קצת סקפטיות – איך בדיוק משלבים את זה? איך זה יעבוד? גם בי קיננו לא מעט ספקות. לכן החלטתי להתנסות בעצמי קודם, ולפרסם את הנסיונות הללו. במקביל המשכתי לפתח את רעיון "מורים מארחים מורים" – לימים "לראות עולם".


החזון של "לראות עולם", לאחר תהליך גיבושו:  

יצירת קהילה רשתית ראשונה מסוגה בישראל, אשר תפגיש מורים בכיתותיהם עם מקביליהם ועם אנשי אקדמיה ועשייה מכל התחומים, באמצעות שיחות וידאו. הקהילה תהווה מרחב להעצמה של מורים ושל תלמידים ותשדרג את חוויית הלמידה של תלמידים רבים בישראל.
הלוגו הזמני של "לראות עולם"
המטרות הן ברורות:
א.      יצירת קהילה ארצית רב תחומית למען חינוך
ב.      גיבוש קהילת מורים מובילת רעיון ושיתוף פעולה
ג.       יצירת מרחב להעצמה הדדית של מורים מכל הארץ
ד.      חיזוק הרלוונטיות של מערכת החינוך בחיי התלמיד
ה.      חיבור בין הכיתה למעגלים הסובבים אותה
ו.        שדרוג חוויית הלמידה בכיתות
ז.       קידום עשייה חינוכית ברמות השונות

במילים אחרות, המטרה היא להשריש את השימוש בכלי שנקרא שיחות וידאו, ובאמצעותו להפגיש את התלמידים עם אורחים שספק אם היו נפגשים איתם בדרך אחרת. כל האורחים הללו ביחד ירכיבו את קהילת שיחות הוידאו למען חינוך הראשונה מסוגה בישראל. 
להצטרפות ולצפייה בנבחרת האורחים המתרחבת, היכנסו לקישור הבא: https://www.smore.com/7ush.

הפרוייקט במתכונתו הראשונית ("מורים מארחים מורים") זכה במקום ה-3 בוועידה הארצית ליזמות בחינוך מתוך כ-200 פרוייקטים. 

אולם כדי להבהיר טוב יותר כיצד הדברים באים לידי ביטוי בשטח, אדגים זאת באמצעות האורחים הרבים שאירחתי בכיתותיי השנה. לאור העובדה שלימדתי השנה שורת נושאים, אתמקד באורחים המרכזיים שהגיעו לכיתותיי על פי תחומי לימוד: אזרחות, ערבית ומזרח תיכון, חינוך והעשרה. 

שיעורי אזרחות - הזמנת אורחים על פי נקודת הזמן בשנה

במהלך השנה אירחנו בכיתה כמה אורחים על פי התקופה או הנושא הנלמד: 

יוסי שריד משוחח עם כיתה ט'4

בשיעור על חוק השבות, אירחנו את מפמ"ר אזרחות לשעבר, אדר כהן ששוחח עם התלמידים על המורכבות שבשאלה "מיהו יהודי?"; 
כשהתקרבנו לתקופת הבחירות אירחנו את מור רובינשטיין מהסדנה לידע ציבורי, שהובילה שיעור על אתר כנסת פתוחה ובו המחשנו את הידע שהציבור יכול וראוי שיקבל על נבחריו;
סמוך לחג השבועות אירחנו לשיחה ארוכה את שר החינוך לשעבר, מר יוסי שריד, ששוחח עם 
התלמידים על ההשוואה בין תהליך הגיור המורכב שקיים כיום בישראל, לעומת הליך הגיור המזורז שעברה רות המואביה.






אילנה דיין מתארחת בכיתה ט'4
בפרק של תפקיד התקשורת במדינה דמוקרטית אירחנו את אשת התקשורת אילנה דיין שהייתה פשוט נהדרת, שוחחה עם התלמידים בגובה העיניים ונשאלה סדרת שאלות על ידם. 










שיעורי ערבית - דגש על כיווני התפתחות עם השפה


שלומי אלדר מתארח בכיתה ח'4
בשיעורי ערבית יצרתי קשר עם שורת כתבים לענייני ערבים, בהם: רועי קייס מ-Ynet שהשתתף בסדרה בת 5 מפגשים בה סיפר לתלמידים על מסלולו ועבודתו האישית; תום שרון - לשעבר עורך חדשות באתר חדשות 2 שהשתתף בסדרה בת 5 מפגשים לרבות שיעורים אקטיביים על עבודת עורך החדשות, בהם הפך כל תלמיד לעורך חדשות צעיר; וכמובן - שלומי אלדר, הפרשן לענייני פלסטינים של ערוץ 10 דאז, ששוחח עם התלמידים על מסלולו האישי ועבודתו כעיתונאי. 





כמו כן אירחנו לשיחה את אביב צמח, מורה לאזרחות מסליסברג ואושיית תקשוב בתחום האזרחות– על מינוח בערבית, וסוגיית התרגום כסוגייה קריטית במסגרת המציאות המורכבת בין ישראל לשכניה; וכן אירחנו את טל, מורה לאזרחות – שסיפר לתלמידים על שירותו הצבאי המשמעותי ועל חשיבות האחריות והנתינה בכל מקום בו אדם נמצא. 


שיעורי חינוך והעשרה - דגש על הגשמת חלומות, תעוזה וראייה חברתית


במהלך השנה, כפועל יוצא של תפיסת עולם והרצון לבנות בתלמידים תחושת מסוגלות עצמית לצד הסתכלות חברתית על המציאות, אירחנו לכמה שיעורים אנשים שהגשימו חלום או שניים בחייהם, ובמקביל - כאלו שיכולים ללמד את הילדים שיעור על אופטימיות ואהבת האדם. 

אירחנו לשיחה על "כשרות חברתית" את עוזרו של שר החינוך, מר חילי טרופר, שהותיר חותם עמוק בכמה תלמידים בכיתת החינוך שלי. הוא שוחח עמם על חשיבות השמירה על ערכים חברתיים בבתי עסק, ולא רק על כשרות האוכל בלבד (קישור לסרטון, ראו כאן: http://www.youtube.com/watch?v=zKP93GGXY90).

באמצעות שיתוף פעולה עם פרוייקט הרצ"ל - הרצאות לנוער, אירחנו תלמידיי ואני שני אורחים מדהימים: 
אורי פורשטט, תלמיד כיתה ז' בן 12.5 שנסע לבקר את חברו וואי, שהוחזר לדרום סודן ביחד עם משפחתו. 
עידן צדוק, תלמידת תיכון בת 16, סוכרתית גאה, שסיפרה לתלמידים כיצד היא מתמודדת עם לכאורה קושי רפואי, אותו היא בכלל מגדירה כברכה (קישור לקטע מהשיחה עם אורי, ראו כאן:http://www.youtube.com/watch?v=XkYsc32JAHo)

במסגרת החלק של הגשמת חלומות, אירחנו סדרת חולמים ומגשימים:

שיעור סינית, חי מבייג'ין - רן בולדור בפעולה
רן בולדור – חבר יקר שמתגורר בבייג'ין ועובד ברדיו סין הבינ"ל, שוחח עם התלמידים על מסלולו האישי, ולימד אותם סינית. התלמידים ממש אהבו את השיעורים הללו והמשיכו להזכיר אותם גם כמה חודשים אחרי שהתקיימו.  רן התנדב לסשן של 3 שיעורי סינית והיד עוד נטויה! 

דותן טמיר – חבר לספסל הלימודים שלי, ומייסד מחנה E-campסיפר לתלמידים על הגשמת חלומו. התלמידים לא יצאו להפסקה, ודותן אף המשיך להיות בקשר עם תלמיד אחד מכיתתי שחולם להקים סטארט-אפ. תלמיד נוסף כבר ניגש ואמר לי שהוא נרשם ל-E-camp  לקיץ הקרוב.

לירון טופז – ישראלי שהגשים את חלומו ועובד כיום בענקית האנימציה דרימוורקס בהוליווד, קיים 2 שיחות מעוררות השראה עם התלמידים על הגשמת חלומות.









יעקב הכט מציג את כיתתי בפני פורום בכיר במשרד החינוך, משרדי גוגל ת"א
מאיה קלנר – זוכת המקום הראשון בוועידה ליזמות בחינוך עם אתר "אני 10" ללימוד מתמטיקה, הובילה הפעלה כיתתית באמצעות האפליקציה של האתר.



יעקב הכט – שיחה כיתתית קצרצרה עם יעקב, ראש "ערי חינוך" ואיש עשייה חינוכית מוביל בקנה מידה עולמי, חולם ומגשים, שהרצה בפני פורום מכובד במשרד החינוך במשרדי גוגל בת"א וצירף את כיתתי מקרית חיים לפאנל.






כאן המקום לומר תודה לכמה גורמים מרכזיים שסייעו בהפצת הפרוייקט:
  • לארגון "ערי חינוך" – יעקב הכט, חובב בכר, אפרת גולדברג ומוטי ליברמן שסייעו למנף את הרעיון.
  • לתוכנית חותם ובעיקר לאסף בנר, לדנה קרני ולדניאל ישראל שסייעו בהפצת הרעיון ובקישור לגורמים חשובים ורלוונטיים.
  • לכל צוות תיכון קרית חיים וחטיבת הביניים "דגן" - המנכ"ל ד"ר דודי גושן, נוגה הסגנית, מנהלת החטיבה עופרה טנדלר והצוות החינוכי - לימור, תמי, שלומית, רינת שאפשרו לי את החופש לפעול וליצור. 
  • לגילי רומן מהמרכז ליזמות בחינוך, על הליווי והייעוץ בשורה של תחומים הקשורים לרעיון.
  • לאפרת מזרחי מעטוף - מנחת פורום "כלים קטנים גדולים" ומעתה גם חברת הצוות המוביל של "לראות עולם" שסייעה לחבר ביני לבין גורמים חשובים כאלה ואחרים, וכן נתנה לי במה להציג את הרעיון.
  • פיני טל מהנהלת מחוז תל אביב – סייע בהפצת הרעיון ובחיבור לקהלי יעד נוספים בתוך מחוז תל אביב ובמחוזות נוספים בסביבה.
אולם התודה הגדולה ביותר מגיעה בעצם לתלמידים שלי, שבלי ההירתמות שלהם לרעיון, ההקשבה לאורחים, שיתוף הפעולה איתם וההשתתפות הנהדרת בשיעורים שום דבר לא היה יוצא אל הפועל. תודה יתרה ניתנת לתלמידי קבוצת "שגרירי לראות עולם" – 10 תלמידים נהדרים שנשארו בסוף כל יום שני לדון על התפתחות הפרוייקט, להציע רעיונות וחשיבה יצירתית שהפתיעו אותי בכל פעם מחדש ברצינות שלהם.

שגרירי "לראות עולם" אחרי יום לימודים ארוך, יושבים לאכול עוגה שהביאו למפגש השבועי. בצד השני נמצאת גל, שלא יכלה להגיע למפגש, והצטרפה אלינו באמצעות Google Hangout. 


אז סיימנו שנה אחת, אבל בעצם רק התחלנו. מה הלאה?


כעת לשמחתי מתגבש לו הצוות המוביל של "לראות עולם" הכולל מורים מכל הארץ, אותם תזכו להכיר בקרוב.

במקביל, אם אתם מורים שרוצים לארח אורחים מרתקים ולהתארח בכיתות אחרות – הצטרפו עכשיו למאגר האורחים ההולך וגדל של "לראות עולם" (כאמור, לנבחרת האורחים המתגבשת: https://www.smore.com/7ush).
פרטים נוספים תוכלו למצוא בפייסבוק: 
קבוצת הפייסבוק של "לראות עולם" – פורום סגור למורים ולאנשי חינוך, דינמי יותר. הקבוצה הפכה עם הזמן למקום שיתוף ידע ושאילת שאלות שקשורות ישירות לרעיון, והן לרעיונות מקבילים בתחום של חדשנות בחינוך. 
הדף הרשמי של "לראות עולם" – בו כל תלמיד וכל מורה יכול לצפות בתכנים השונים הקשורים להתפתחות הרעיון (הקישור: http://www.facebook.com/aneyetotheworld)

שלישית, נמשכת הפעילות לביסוס שיתוף פעולה עם פרוייקטים ייחודיים כגון פרוייקט הרצ"ל, כך שקהילת האורחים והמארחים תתרחב לכדי פורום משמעותי שמטרתו לחזק את החינוך בישראל.


אז הצטרפו לרעיון, בחנו את נבחרת האורחים וסמנו לעצמכם מורים מעוררי השראה או אנשי עשייה משמעותית שתרצו להביא לכיתתכם בשנה הקרובה.
תעדו את השיעורים הללו והעלו את התמונות לפורומים שלנו בפייסבוק, כך שנוכל להגיע אל עוד מורים, עוד בתי ספר, ולהפגיש עוד תלמידים עם עתידם הפוטנציאלי ולאפשר להם לראות עולם, ללא קשר למעמדם החברתי והרקע ממנו הם הבאים.

בכל ייעוץ, הכוונה, שאלה ועוד מונחים שקשורים לליווי מקצועי אישי - ניתן לפנות אליי בכל עת (חוץ משבתות, אתם יודעים, זמן איכות עם האנשים הקרובים לנו בחיים). 

שתהיה לכולנו חופשה מהנה, ושנת עשייה חינוכית משמעותית. 



בברכה, 
תומר ברץ, 
מחנך ומורה
מוביל "לראות עולם" 


יום שלישי, 18 ביוני 2013

המורה כמומחה לעיצוב חוויית משתמש


לפני חודשיים וחצי התבקשתי להנפיק נתונים מסוגים שונים (כמובן – בכתב יד) לקראת דיון מקיף בעניין כיתת החינוך שלי. התבקשתי לשלב ציונים בכל מקצוע, לצד הערות חופשיות שלי והערות מילוליות של המורים המקצועיים, לצד כמות הפרות המשמעת והחיזוקים החיוביים וכו'.
את הגידופים שרצו לי בראש אחסוך מכם, אך באותו רגע חשבתי לעצמי: מדוע שהמערכת הממוחשבת שאליה כל המורים מזינים את הנתונים שלהם לא תנפיק לי את הדו"ח הרלוונטי הזה, דו"ח שמורכב מכל הפרמטרים שאותם אני צריך – במקום אחד, מסודר, מנויילן ומעומלן?

אז פניתי להנהלת בית הספר, ומשם פניתי אל המתכנתים של אותה מערכת. התשובה שקיבלתי הייתה בערך כזו: שמע, אנחנו יודעים להנפיק סוגים שונים של מידע. אתה רוצה מידע X – חפש את כפתור X; רוצה מידע Y – חפש את כפתור Y.

אולם מדוע אין כפתור אחד שבמידת הצורך יביא לי את מידע X ו-Y ביחד אם אני צריך את שניהם?

אה, לא יודעים – אנחנו צריכים לפתח דבר כזה. זה ייקח לנו זמן.

ואני חושב לעצמי: בלי לזלזל, כנראה שמתכנתים רציניים יושבים במערכת הזו, הרי אחרת היא לא הייתה כל כך מפורטת ומדוקדקת, אך היה נראה לי שבכל הקשור להבנת צרכי המשתמש "הפשוט", המורה בשטח, המערכות האלו לא תמיד מבינות.

במקביל יצא לי קצת לשוטט באינטרנט וקצת לקרוא ספרות מחקרית. כבר מזמן יצא לי לכתוב על המיומנויות הנדרשות במאה ה-21, המאה שבה החדשנות הגדולה לא תבוא רק או דווקא בייצור ידע חדש, אלא בארגון הידע על פי קבועי חיים מסוימים. בשפה המקצועית קוראים לזה חוויית משתמש: כיצד אני מנגיש פירורי מידע הקיימים בכל מיני מקומות באינטרנט להתפתחותו של המשתמש היחיד? כיצד אני יוצר סדר בכאוס המוחלט הזה ועושה זאת בסטייל - בצורה חלקה, נעימה ונוחה - מקסימום מידע רלוונטי במינימום פעולות סבוכות?

הפלא ופלא, אם מסתכלים על הדברים האלו לרגע, נראה כי המורים, מטבע עבודתם היומיומית הסיזיפית מחזיקים ביתרון משמעותי בתחום זה על פני מתכנתים כאלה ואחרים שעומלים שעות על גבי שעות כדי להמציא את הפטנט הבא, את האפליקציה הבאה.


כל מורה טוב הוא בעצם גם יזם ומומחה לחוויית משתמש, מה שמכונה באנגלית User Experience. מורה משמעותי עבור תלמידיו הוא מורה טוב שיודע לסנתז שביבי מידע וליצור מהם חיבורים יצירתיים הרלוונטיים לתלמידים משתנים בזמן נתון.
המורה יודע שלעידן יש קשיי התארגנות, אז הוא יעזור לו לארגן את החומר כך שחוויית המשתמש שלו בכיתה תהיה מוצלחת; המורים לבגרות שמלמדים מספרים שפג תוקפם משלבים ידע מספרים שהם אוהבים, מהאינטרנט וממקורות נוספים ויוצרים חוויית משתמש שלדעתם תהיה הטובה ביותר עבור רונן ויבגני; המורים המקצוענים ישלבו ערוץ חזותי עם ערוץ שמיעתי עם ערוץ של יצירה כדי לשדרג את חוויית המשתמש של ימית ועידן. ואתם יודעים מה? המורים הכי יצירתיים הם אלו שנותנים לתלמידיהם את הכלים לבנות עבור עצמם את חוויית המשתמש שלהם – שיוצרים בהם את הסקרנות ואת היכולת לשלב פריטי מידע ולראות תמונה כוללת ועשירה יותר.

דרך אגב, מחקרי עתידנות כבר מדברים היום על כך שעם טכנולוגיה הולכת וגדלה שעלולה ליצור פיחות גדל והולך במקומות עבודה, תיווצר מציאות שבה לא יהיה ביקוש למקצועות טכנולוגיים. בעולם כפי שהוא עשוי להתקיים עוד כמחצית מאה, תוחלת החיים תהיה גבוהה כי הרפואה תהיה מתקדמת מאוד, ומנגד – כמות העבודה תהיה נמוכה כי הטכנולוגיה תעשה עבורנו כמעט הכל. במצב כזה אחת ההשערות היא שאנשים רבים יחפשו משמעות עבור חייהם. אז יגדל הביקוש למקצוע ההוראה או למקצועות כמו פסיכולוגיה, קואוצ'ינג וכולי – מקצועות שמסייעים לפרט להתוות את מסלול חייו בתוך סבך המידע והיעדר תחושת המשמעות של הפרט. 

אולם עד שנגיע למקומות הללו, אפשר כבר לראות כמה המורים של היום יכולים להיות זרז משמעותי לפיתוחים טכנולוגיים לטובת האנושות. אמנם לא כל המורים ממש מבינים את עולם האפליקציות היטב כמו התלמידים שלהם, אולם מצד שני הם מבינים היטב את המהות - כיצד צריך לסדר מידע היטב ולהביא אותו עד אחרון התלמידים המתקשים ביותר. 

אבל...


בסופו של דבר, תפקיד המורים הוא לא אחת לספק חוויית משתמש רגשית עבור התלמידים שלנו ולא להשליך יהבם אחר פיתוחים טכנולוגיים. בעולם הכאוטי שנוצר לנו מול העיניים, תפקיד המורה מעצם טבעו הוא לעצב את "חוויית המשתמש" של תלמידו, וכך בעצם לטפל בנזקי אותה טכנולוגיה שאופפת אותנו מכל כיוון. כבר עכשיו תפקיד המחנך הוא לאפשר ליותר תלמידים למצוא בעצמם משמעות לחייהם. בעולם שבו יותר תאים משפחתיים מתפרקים, שהקריירה או הבאת הלחם הביתה מדירות יותר ויותר הורים מהבתים – במציאות כזו המורים עומלים קשות על יצירת חוויות משתמש חיובית וחדורת אמונה באופן יומיומי. בעולם טכנולוגי, לוגי, מתוכנת כל כך ודיגיטלי – המורה, מכורח או מבחירה, הופך להיות הלב.

אך עם כל זאת, מה כן אפשר לעשות?

לא צריך להתבייש – צריך לאפשר ליותר מורים להיות שותפים בבנייה של מערכות טכנולוגיות חינוכיות ולא להתבטל מול "אנשי מחשבים" כאלה ואחרים. המורים צריכים לקחת חלק פעיל ומוביל בשיפור תהליכי למידה ויצירת פלטפורמות מעודכנות המותאמות למאה ה-21. ואם הפלטפורמות האלו לא קיימות – להמציא אותן. במקביל, יעשו בחוכמה כל מיני מנהלי חברות טכנולוגיות אם יחזרו לרגע לביקור בבית הספר שלהם ויתייעצו עם מוריהם לגבי תוכניות כאלו ואחרות (כמובן אם המורים לא צריכים למלא איזה טופס בכתב יד באותה שעה, או לחלק טפסים שמטרתם לוודא שהתלמידים חתמו על הטפסים שקיבלו בשבוע שעבר).

התהליכים החברתיים – טכנולוגיים מובילים למצב שבו למורים ולמורות יש יתרון הולך וגדל שהם אינם מודעים לו. אם אנו מדברים היום על החינוך ככוח מוביל, ההובלה הזו צריכה להתבטא בכל התחומים, באמצעות סיוע וקידום רבדים שעד כה נחשבו למרוחקים מההוויה החינוכית, כולל התחום הטכנולוגי.  

האם זה אפשרי? אני בהחלט חושב שכן.

יום ראשון, 9 ביוני 2013

על חזון שוויוני אמיתי



לפני חודש בערך השתתפתי ביחד עם תלמידי כיתת החינוך שלי באירוע מיוחד במסגרת ערב שורשים שאותו קיים בית הספר. באירוע הגיעו התלמידים ביחד עם הוריהם, הביאו מיני מטעמים נהדרים והרבה מצב רוח. נפגשנו בשעות הערב באווירה נעימה, אכלנו, צחקנו, קראנו ביחד את עבודות השורשים של הילדים שלהם, שוחחנו על פילוסופיה חינוכית וחשיבות מקום ההורים. אחר כך התקיימה תחרות בין הכיתות בנושא ידיעת הארץ, כאשר ההורים והילדים זימרו ביחד שירים מתקופת הפלמ"ח והקמת המדינה, ונשאלו שאלות בנושא מקומות ואתרים בארץ, היסטוריה ותרבות ישראלית. המטרה של הערב כמובן הייתה לחבר את הדור הצעיר לארץ ישראל היפה, ארץ ישראל הישנה והטובה, זו של בן גוריון והפלמ"ח, זו של העליות ממדינות צפון אפריקה ושל המעברות, ועוד מיני מוטיבים כאלו ואחרים.

האמת היא שהיה לי ממש כיף להנות כך עם התלמידים, וערב כזה לא היה לי הרבה זמן. בשלב מסוים התיישבתי להביט ולערוך את התמונות הרבות שצילמתי מאותו אירוע. כשהסתכלתי על התמונות, לצד ההורים והילדים המחייכים, ואז חשבתי שוב על האירוע, הרגשתי מעין תחוצת החמצה כזו שיש צורך שאתן עליה את הדעת. בתחושת ההחמצה הזו הייתי רוצה לשתף אתכם.

 לפני כחודש ראיתי בפייסבוק תמונת מחאה סביב הקמפיין החדש של קוקה קולה, נו – זה עם השמות על הבקבוקים. המסר של המחאה היה ברור: מדוע רובם המוחלט של השמות על הבקבוקים כולל רק שמות "עבריים" ישראלים שנחשבים סטנדרטים, אך לעומת זאת אין שם שמות ערבים, או שמות מזרחיים, אתיופיים או בכלל של כל עולים מעדות אחרות שבחרו לשמור על שמם המקורי? האם אלו אינם חלק מהחברה הישראלית?

במקביל, בשל העובדה שאני מלמד ערבית בבית הספר, צפיתי עם תלמידיי בפרק של הסדרה "עבודה ערבית", הפרק בו אמג'ד, הגיבור הערבי שמנסה כל חייו להפוך ליהודי אריסטוקרט כזה, בפרק הזה אמג'ד נכנס כדייר לבית "האח הגדול". בשל משימה שקיבל הוא נדרש על ידי מארגני התוכנית להסתיר את זהותו הערבית ולהתחזות ליהודי. על מנת להסתיר את עצמו הכי טוב, הוא מסרב לקבל על עצמו שם שנתפש אצלו כמזרחי (יוסי פרץ) ומעדיף שם אשכנזי – אירופי (דני אפשטיין). כדי להבטיח שהדיירים בבית לא "יעלו עליו", הוא מספר להם סיפורים על אביו, נחצ'ה, ששירת בפלמ"ח והיה לוחם מהולל שם. כך, מבחינת אמג'ד – או יותר נכון מבחינת סייד קשוע, כותב הסדרה הנהדר – כדי להיות באמת חלק מהחברה הישראלית אתה צריך להיות איש צבא עטור שבחים (לא שיש פסול בכך), ואם אפשר – גם אשכנזי. הפרק לטעמי מדהים בכתיבתו הסרקסטית והצינית, והוא הדהד לי בראש עוד הרבה זמן אחר כך.

וכך כשהסתכלתי שוב על התמונות מערב השורשים ההוא, ראיתי תופעה מעניינת שלא הייתי ער לה בשלמותה לפני כן (הרי שהיתי בבית הספר עד שעות הערב, והעברתי את הזמן בצילומים של ההכנות). צוות ההקמה של בימת האירוע הביא עמו מעין כרזות ענק שהוצבו מסביב לבמה ומתארות אפיזודות בחיי המדינה. התמונות היו ברורות והציגו את מנהיגי המדינה ומקימיה: בן גוריון, בגין, יצחק נבון, גולדה מאיר. לעומתם, העולים הוצגו בצורה הלכאורה פרימיטיבית שלהם: ילד העולה מתימן יורד מכבש מטוס עם טלה ביד, עולים ממדינות ערב בלבוש מסורתי ליד מטוס. השירים שהושרו באותו ערב היו על טהרת שנות ה-50, או לכל הפחות כאלו שמושרים בערבי שירה בציבור במקומות מסוימים: "לחיי העם הזה", "אנחנו נשארים בארץ", "רבותיי ההיסטוריה חוזרת", וכן הלאה. אלו שירים שאני מכיר עוד מילדות והושרו אצלי בבית הרבה. אולם בתור מישהו שקצת התבגר מאז, הרשו לי לשאול: מי קבע שסולם מזרח אירופי בן 3 אקורדים, או סולם פנטאטוני בלוזי רוקנרולי – מי קבע כי אלו "ערכיים" יותר מסולם ים תיכוני או מקאמה ערבית, שנתפסת כקלת דעת רק מעצם הסאונד שלה? האם אין שירים שאפשר לכלול במעמדים תרבותיים כאלו וששייכים קצת יותר לאו דווקא לארץ ישראל היפה של פעם אלא יותר לישראל היפה והרב-תרבותית של היום? 

מה לעשות, מדינת ישראל שבה אנשי החינוך של היום פועלים שונה מהמדינה ההיא שבה היינו.

אם כבר אתוס צבאי, הייתי רוצה לראות באירוע כזה תמונות של חייל יליד הארץ לצד חייל שעלה מרוסיה, ולצדם חייל שעלה מאתיופיה – שלושתם ישראלים באותה מידה; הייתי רוצה לראות לצד מקימי המדינה – שמקומם חייב להיות חלק מאירועים כאלו – גם תמונות של מנהיגים מקומיים, של אישים מקבוצות שונות בחברה שהצליחו; הייתי רוצה לחשוב על שירים קצת יותר מתקדמים שכוללים בתוכם עוד סוגים של זהויות; הייתי רוצה שאותן קבוצות שעלו ועדיין לא הצליחו להתאקלם בחברה, ירגישו חלק אמיתי ממנה. חוץ מזה, הייתי שמח לראות גם תמונות של רופאה ערביה, או אשת עסקים בדואית, או כל תמונה אחרת שלא מנציחה את המצב הקיים, אלא מציגה בפני התלמידים דימוי דמוקרטי יותר, מכבד יותר, מכיל יותר. בישראל שנת 2013, מרובת השסעים והתרבויות, יש מקום לגבש משהו אחר. יש מקומות שעושים את זה, ולשמחתנו אזרחים תורמים ומוצלחים שהוריהם עלו ממדינות שונות יש בשפע. אולי, בסופו של דבר וכך בעצם כולנו מקווים – הדימוי הזה יהיה בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה.
ואם כבר בעשייה בית ספרית עסקינן, לצד הסיוע המבורך שבתי ספר מעניקים לניצולי שואה, מדוע לא ילמדו התלמידים על הקשיים של עולים מאתיופיה או מברית המועצות לשעבר, ואז ילכו ביחד כדי לבקר בשכונות המוחלשות ולתת יד? מדוע לא ילכו וישמעו על סיפור החיים הקשה והמרגש של עשרות הורים שילדיהם לומדים בבית הספר, אולם סיפורם האישי - קולקטיבי נדחק איכשהו לשוליים מול הנרטיב הקיים?  

 
אי אפשר לחנך באמצעות "אחד בפה ואחד בלב". לא ניתן לומר שאנחנו מכבדים את כולם, אך במקביל לפעול אחרת (גם אם אנו עושים זאת באופן בלתי מודע). הילדים רואים הכל. המסרים מחלחלים גם אם נדמה לנו שלא. תמונה של ילד שעלה מאתיופיה יורד ממטוס תחת חסדו של נותן החסות המזרח אירופי היא תמונה שאינה מתאימה לחזון החינוכי הראוי לטעמי למאה ה-21. אם מטרת המערכת היא לאפשר לכל תלמיד להיות אוהב אדם, ולאפשר לו לבחור את עתידו ללא קשר לרקע ממנו הוא בא, נצטרך גם לגלות רגישות, אמפתיה והזדהות עם סיפורו האישי. עלינו להציג חזון שוויוני, וממנו לגזור את עולם הדימויים שבתוכו אנו עובדים. כך נוכל לטעת בילדים גאווה עצמית על מי שהם ועל סיפורם האישי, ומכאן קצרה יותר הדרך לבניית תחושת מסוגלות אישית ולהצלחה אישית וקולקטיבית.

בהצלחה לנו.