לפני חודשיים וחצי התבקשתי להנפיק נתונים מסוגים
שונים (כמובן – בכתב יד) לקראת דיון מקיף בעניין כיתת החינוך שלי. התבקשתי לשלב
ציונים בכל מקצוע, לצד הערות חופשיות שלי והערות מילוליות של המורים המקצועיים,
לצד כמות הפרות המשמעת והחיזוקים החיוביים וכו'.
את הגידופים שרצו לי בראש אחסוך מכם, אך באותו רגע
חשבתי לעצמי: מדוע שהמערכת הממוחשבת שאליה כל המורים מזינים את הנתונים שלהם לא
תנפיק לי את הדו"ח הרלוונטי הזה, דו"ח שמורכב מכל הפרמטרים שאותם אני
צריך – במקום אחד, מסודר, מנויילן ומעומלן?
אז פניתי להנהלת בית הספר, ומשם פניתי אל המתכנתים
של אותה מערכת. התשובה שקיבלתי הייתה בערך כזו: שמע, אנחנו יודעים להנפיק סוגים שונים
של מידע. אתה רוצה מידע X – חפש את
כפתור X; רוצה מידע Y
– חפש את כפתור Y.
אולם מדוע אין כפתור אחד שבמידת הצורך יביא לי את
מידע X ו-Y
ביחד אם אני צריך את שניהם?
אה, לא יודעים – אנחנו צריכים לפתח דבר כזה. זה
ייקח לנו זמן.
ואני חושב לעצמי: בלי לזלזל, כנראה שמתכנתים
רציניים יושבים במערכת הזו, הרי אחרת היא לא הייתה כל כך מפורטת ומדוקדקת, אך היה
נראה לי שבכל הקשור להבנת צרכי המשתמש "הפשוט", המורה בשטח, המערכות
האלו לא תמיד מבינות.
במקביל יצא לי קצת לשוטט באינטרנט וקצת לקרוא
ספרות מחקרית. כבר מזמן יצא לי לכתוב על המיומנויות הנדרשות במאה ה-21, המאה שבה
החדשנות הגדולה לא תבוא רק או דווקא בייצור ידע חדש, אלא בארגון הידע על פי קבועי
חיים מסוימים. בשפה המקצועית קוראים לזה חוויית משתמש: כיצד אני מנגיש פירורי מידע
הקיימים בכל מיני מקומות באינטרנט להתפתחותו של המשתמש היחיד? כיצד אני יוצר סדר
בכאוס המוחלט הזה ועושה זאת בסטייל - בצורה חלקה, נעימה ונוחה - מקסימום מידע רלוונטי במינימום פעולות סבוכות?
הפלא ופלא, אם מסתכלים על הדברים האלו לרגע, נראה
כי המורים, מטבע עבודתם היומיומית הסיזיפית מחזיקים ביתרון משמעותי בתחום זה על
פני מתכנתים כאלה ואחרים שעומלים שעות על גבי שעות כדי להמציא את הפטנט הבא, את
האפליקציה הבאה.
כל מורה טוב הוא בעצם גם יזם ומומחה לחוויית
משתמש, מה שמכונה באנגלית User Experience. מורה משמעותי עבור תלמידיו הוא מורה טוב שיודע לסנתז שביבי מידע וליצור מהם
חיבורים יצירתיים הרלוונטיים לתלמידים משתנים בזמן נתון.
המורה יודע שלעידן יש קשיי התארגנות, אז הוא יעזור
לו לארגן את החומר כך שחוויית המשתמש שלו בכיתה תהיה מוצלחת; המורים לבגרות
שמלמדים מספרים שפג תוקפם משלבים ידע מספרים שהם אוהבים, מהאינטרנט וממקורות
נוספים ויוצרים חוויית משתמש שלדעתם תהיה הטובה ביותר עבור רונן ויבגני; המורים
המקצוענים ישלבו ערוץ חזותי עם ערוץ שמיעתי עם ערוץ של יצירה כדי לשדרג את חוויית
המשתמש של ימית ועידן. ואתם יודעים מה? המורים הכי יצירתיים הם אלו שנותנים
לתלמידיהם את הכלים לבנות עבור עצמם את חוויית המשתמש שלהם – שיוצרים בהם את
הסקרנות ואת היכולת לשלב פריטי מידע ולראות תמונה כוללת ועשירה יותר.
דרך אגב, מחקרי עתידנות כבר מדברים היום על כך שעם
טכנולוגיה הולכת וגדלה שעלולה ליצור פיחות גדל והולך במקומות עבודה, תיווצר מציאות
שבה לא יהיה ביקוש למקצועות טכנולוגיים. בעולם כפי שהוא עשוי להתקיים עוד כמחצית
מאה, תוחלת החיים תהיה גבוהה כי הרפואה תהיה מתקדמת מאוד, ומנגד – כמות העבודה
תהיה נמוכה כי הטכנולוגיה תעשה עבורנו כמעט הכל. במצב כזה אחת ההשערות היא שאנשים
רבים יחפשו משמעות עבור חייהם. אז יגדל הביקוש למקצוע ההוראה או למקצועות כמו
פסיכולוגיה, קואוצ'ינג וכולי – מקצועות שמסייעים לפרט להתוות את מסלול חייו בתוך סבך המידע והיעדר תחושת המשמעות של הפרט.
אולם עד שנגיע למקומות הללו, אפשר כבר לראות כמה
המורים של היום יכולים להיות זרז משמעותי לפיתוחים טכנולוגיים לטובת האנושות. אמנם
לא כל המורים ממש מבינים את עולם האפליקציות היטב כמו התלמידים שלהם, אולם מצד שני
הם מבינים היטב את המהות - כיצד צריך לסדר מידע היטב ולהביא אותו עד אחרון
התלמידים המתקשים ביותר.
אבל...
בסופו של דבר, תפקיד המורים הוא לא אחת לספק
חוויית משתמש רגשית עבור התלמידים שלנו ולא להשליך יהבם אחר פיתוחים טכנולוגיים. בעולם
הכאוטי שנוצר לנו מול העיניים, תפקיד המורה מעצם טבעו הוא לעצב את "חוויית
המשתמש" של תלמידו, וכך בעצם לטפל בנזקי אותה טכנולוגיה שאופפת אותנו מכל
כיוון. כבר עכשיו תפקיד המחנך הוא לאפשר ליותר תלמידים למצוא בעצמם משמעות לחייהם.
בעולם שבו יותר תאים משפחתיים מתפרקים, שהקריירה או הבאת הלחם הביתה מדירות יותר
ויותר הורים מהבתים – במציאות כזו המורים עומלים קשות על יצירת חוויות משתמש חיובית
וחדורת אמונה באופן יומיומי. בעולם טכנולוגי, לוגי, מתוכנת כל כך ודיגיטלי –
המורה, מכורח או מבחירה, הופך להיות הלב.
אך עם כל זאת, מה כן אפשר לעשות?
לא צריך להתבייש – צריך לאפשר ליותר מורים להיות
שותפים בבנייה של מערכות טכנולוגיות חינוכיות ולא להתבטל מול "אנשי
מחשבים" כאלה ואחרים. המורים צריכים לקחת חלק פעיל ומוביל בשיפור תהליכי
למידה ויצירת פלטפורמות מעודכנות המותאמות למאה ה-21. ואם הפלטפורמות האלו לא
קיימות – להמציא אותן. במקביל, יעשו בחוכמה כל מיני מנהלי חברות טכנולוגיות אם
יחזרו לרגע לביקור בבית הספר שלהם ויתייעצו עם מוריהם לגבי תוכניות כאלו ואחרות (כמובן
אם המורים לא צריכים למלא איזה טופס בכתב יד באותה שעה, או לחלק טפסים שמטרתם
לוודא שהתלמידים חתמו על הטפסים שקיבלו בשבוע שעבר).
התהליכים החברתיים – טכנולוגיים מובילים למצב שבו למורים
ולמורות יש יתרון הולך וגדל שהם אינם מודעים לו. אם אנו מדברים היום על החינוך
ככוח מוביל, ההובלה הזו צריכה להתבטא בכל התחומים, באמצעות סיוע וקידום רבדים שעד
כה נחשבו למרוחקים מההוויה החינוכית, כולל התחום הטכנולוגי.
האם זה אפשרי? אני בהחלט חושב שכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה