תגיד, מה אתה חדש פה?
לא, פשוט אתה לא מוכר לי... תזכיר לי מה אתה מלמד? רגע, אתה קרייתי במקור? צפוני? מאיפה? אזור המרכז? ומה אתה עושה כאן במקום הזה? תאמין לי, אני זוכרת שהייתי בגיל שלך. אל תראה אותי ככה, אני הייתי מה זה אמביציוזית, אבל אתה יודע... השנים... רגע, אתה לא נשוי עדיין? אני מבינה, לוקח ת'זמן... אתה יודע איך זה, עדיף להיכנס נשוי למערכת, אחרת היא עלולה לשאוב אותך מהר מהר. תגיד, קופת גמל כבר עשית? וקרן השתלמות? אתה יודע שחייבים עכשיו עכשיו אחרת לא תוכל לקחת שבתון, הייתה פה פעם מישהי ששכחה ונשארה במערכת 12 שנה, אני מכירה אותה, איזו מסכנה הייתה... אז למה באת להוראה? בחור צעיר כמוך... מה לא רצית לעבוד בהייטק? ואתה גם גבוה, למה לא כדורסל? אה... לא התחשק לך... הבנתי...
אתה יודע, אין כסף פה אצלנו בענף, ומי שמספר לך אחרת מדבר שטויות. אני מקווה שחברה שלך תרוויח יותר ממך, אל תבנה על המשכורת הזאת. אתה פה מאידיאלים וכאלה? תראה את זה, צעיר עדיין, נו... נראה אותך עוד 15 שנה.
איך אתה מסתדר בינתיים? טוב לך אצלנו? איך עם השעות? ושנה ראשונה, זה מה זה קשה, כל הזמן ריצות וצריך להכין הכל ובלאגנים... שיוואאאווווו.... וואו, איזה מזל שבעלי עובד בהייטק. תאמין לי, מסיימת את היום והולכת לבדוק מבחנים. אל תראה אותי ככה, מתלוננת אבל עובדת כמו נמרה, כבר אוטוטו 30 שנה. אין, אני אומרת לך, אין כמו חינוך. זה משהו אחר. קודם כל, תאהב את התלמידים, גם את אלו שהכי קשה לך. ותשקיע, המון, אין מה לעשות. ואל תישבר, למרות שזה הכי קל בשנה הראשונה.
כמה כתות אתה מלמד? וואו, זה ממש הרבה. אז איך הולך לך? בסדר? אתה בתיכון או בחטיבה? חטיבה?! רק חטיבה?! וואו – ממש טבילת אש. רחמנא ליצלן. אני מקווה שעשית ביטוח חיים. כדאי שתסגור עכשיו, ותבוא עם שכפ"ץ בבוקר. אין, הם חיות, אין להם טיפת דרך ארץ. הנוער של היום, מה זה? אין ערכים. וההורים – עוד יותר גרועים. כבר יצא לך לפגוש מישהו מהם? אין אני אומרת לך, הם לא נורמליים, לא עוזבים אותך, חושבים שמגיע להם הכל. אני נמאס לי, אני מעמידה אותם במקום. כן. למה לא. מה זה פה? הפקרות? ביזיון מה שנהיה מהמדינה הזאת. אבל מה, שבוע שעבר קיבלתי מכתב תודה מהכתה שלי, וגם שלומי שסיים שנה שעברה הגיע על מדים לבקר אותי. איזה גבר הוא נהיה. איזה כסאח היה לנו כדי שיעשה בגרות בלשון, שנא לשון שלומי. בנשמה שנא את זה, אבל מה – בגרות מלאה יש לו. אולי ירצה לשפר קצת. מותק של ילד, ואיזה הורים, איזו משפחה, תומכים, משתפים פעולה. הלוואי כולם היו כאלה.
אין, אני אומרת לך, אל תראה אותי ככה. אני יכולה להיות אמא שלך. תקשיב לי, תתרחק מהפוליטיקה כאן. כולם יודעים כאן הכל על כולם. כל מילה שלך אומרת מי אתה. תחייך. כן, אל תתבייש. אתה גם צעיר, החיוך אצלך ככה תקוע. חכה חכה, שנתיים – לא יותר – שנתיים אני נותנת לך לקבל את הפרצוף הזה של "יאללה, עוד פעם ח-2?"
אתה מתכנן להישאר פה הרבה? כן? למה? מה יש לך לחפש פה? בחור צעיר מהמרכז מגיע לצפון? תגיד לי מה אתה נורמלי? איך אתה מסתדר? ואיפה אתה גר? ותזכיר לי שוב מה אתה מלמד...? טוב, אוף, הנה שוב הצלצול הזה, ואני צריכה עוד להספיק לעבור לקחת את המבחנים מהמזכירות. אל תיראה מבואס מידי, יאללה נתראה... הלו.... לא נו.... אני לא יכולה....
ככה הלכה. הנה אני.
חדר המורים כאן כל כך גדול.
וואו, כל הפסקה כמו כוורת. אח...
קצת שקט...
כוס נקייה.... הנה אחת... איזה מזל... תיון אחרון, ובדיוק כפית וחצי סוכר.
מים חמים יש? רגע... וואלה יש...
וואו...קצת אוויר.
הפינה שלי שם פנויה, איזה כיף. אפשר לשבת ולשתות בנחת.
רגע קטן, קצת לפני...
קצת לפני עוד כתה אחת,
ו-150 מבחנים לבדוק
ועוד מערך שיעור לנסות להכין... עזוב, מה אתה חושב על זה עכשיו?
תירגע... קח אוויר....
ששש.....
ששש.....
איזה תענוג...
רגע של רוגע...
מעניין כמה בארסה עשתה אתמול...
אולי נשאר מוסף ספו....? אה? יש לנו שיעור עכשיו? לא, בטח שלא שכחתי, התעכבתי קצת, אילוצי מערכת,
יאללה... טוסו לכתה, שתי דקות אני מגיע. אלירן, בוא שים יד עם דפי העבודה. תודה יקירי.
עוד שיעור בדרך. הנה אני בא.
את האמת.. זה ממש תלוי באיזה בית ספר אתה ואילו מורים אתה פוגש
השבמחקאבל אני מזדהה איתך בחלק מהחוויות
לורן..