אור גדול

שלום לכם,

"המדליק נר מנר – הנר דולק וחברו אינו חסר".

זוהי אמרה עתיקה ממורשת חז"ל שנקשרת רבות לחנוכה, אך יש לה משלים רבים על התנהלותו של האדם בעולם.

המשל מספר לנו על מקרה עובדתי. כאשר אנחנו משתמשים בנר אחד על מנת להדליק נר אחר, הנר האחר נדלק. הנר המדליק נשאר בדיוק באותה העוצמה. הוא יכול להדליק נרות אחרים, והנר שהודלק זה עתה יכול גם הוא להדליק נרות אחרים. לאמיתו של דבר, העוצמה שגלומה בנר היא אין סופית. היא יכולה להדליק אין סוף נרות ולשמור על עוצמתה מבלי שתיגרע בזעיר אנפין. התכונה הזו של הנר היא מופלאה. בעולם חומרי כל כך כמו שלנו, אנחנו יודעים שהכל הוא משחק של איזון, משחק סכום אפס. יש לי כסף בחשבון: אם הוצאתי 100 ₪ בכספומט, יש לי פחות 100 ₪. אם גנבו לי מכונית – חסרה לי מכונית. אם לקחו לי מס הכנסה, יש לי פחות כסף במשכורת. זהו ההיגיון האנושי הפשוט. אולם בא הנר ושובר את המוסכמות: הנה יצירה שיכולה להוסיף מבלי לקחת, לקחת מעצמה מבלי לגרוע מדבר מה אחר, להרחיב מקום אחד מבלי לצמצם מקום אחר.

כך גם לגבי האדם. מעשה טוב של אדם, נתינה אמיתית שמקורה ברצון אמיתי, יכול להאיר את העולם כולו. על משל הנר ביסס הרב קוק ז"ל את הקטע הבא:

צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין איש שאין לו נר, ואין נרו שלו כנר חברו. צריך שכל איש יידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.

לדברי הרב קוק, כוחו של המעשה הטוב הוא אין סופי. אתה יכול להאיר רגע בחייו של אדם אחד בזכות מעשה מסוים שעשית. המעשה הטוב הזה יכול לעבור הלאה לאדם אחר, וכך לאדם אחר. הנר שהדלקת יכול להאיר לבבות רבים. האור יכול להתפשט בדורך שלך, ואף להשפיע על הדורות שאחריך. הווה אומר – מעשה טוב ומשמעותי שעשית עבור אדם אחר יכול להשפיע גם עשרות ומאות שנים קדימה, ואולי אלפי שנים.

ישנם כאלו מיוחדים עוד יותר שמקדישים את חייהם למעשים טובים, למציאת הטוב בבני האדם, שמדברים פחות – ועושים יותר.

לפני ימים ספורים הלך לעולמו ניר פרס ז"ל, או אולי בשם שכמה מכם מכיר – אל"מ (במיל') ניר פרס. בתפקידו האחרון כיהן ניר כראש מנהלת התיאום והקישור ברצועת עזה. לאחר סיום תפקידו זה עבר לכהן בתפקיד בכיר במשרד לשיתוף פעולה אזורי. ניר נלחם באותה מחלה ארורה במשך כמעט שנה וחצי, ונפטר לפני כמה ימים.

ניר היה ועודנו נר. רוצה לומר, ניר היה ועודנו לפיד. לפיד עצום.

כל מי שהכיר את ניר בחייו יודע שניר היה קודם כל אדם, אבא, בעל, חבר נאמן וגם – מפקד הומניסט שהאמין בבני אדם. הוא החזיק באמונתו גם כאשר הסביבה שלו געשה ורחשה. גם בתקופת האינתיפדה, השתדל ניר לא לאבד צלם אנוש ולעסוק במציאת פתרונות שיתנו נחמה ותקווה לאזרחי ישראל, והן לאזרחים בצד הפלסטיני. כך גם הגיע לתפקידו במשרד לשיתוף פעולה אזורי. לכן גם הגדיר אותו הג'רוזלם פוסט באחד מהראיונות שקיים עמו: "קולונל של תקווה".

ניר לא היה מדבר הרבה. הוא היה מדבר לעניין. כשידע הגיב בשקט, בחוכמה. כשלא ידע, השיב – אינני יודע. ומעל לכל, כשקיבל אורחים לביתו תמיד היה ממהר למקרר ולארון ומוציא מכל טוב לכל אדם. ניר היה מקדם עניינים ותמיד נתן פתרונות לאנשים. כך תמיד היה אומר שעדיף להחליף משלוחי פרחים, במקום להחליף פגזים. הוא האמין שהפתרון בבוא היום, גם אם יעבור דרך עימות, צריך להגיע באמצעות מתן תקווה לבני האדם.

ניר סלד מחוסר דיוקים, מדיבורים לשם דיבורים שאינם מגובים במעשים ומאמירות חסרות ניסיון וחסרות ביסוס. ניר הדליק המון לבבות, בלי הבדלי דת, גזע, מין ולאום, ועל כן הוא בעיניי לפיד.

ניתן לחיות חיים שלמים ולעשות בהם מעט. מנגד, ניתן לחיות חיים קצרים יותר מלאי עשייה חיובית חסרת פשרות. זאת ועוד, הרי כולנו בסופו של דבר זמניים כאן. דורות באים והולכים, אנשים מגיעים ונעלמים, חדש מפני ישן יוצא. הדבר היחיד שנשאר מאיתנו הוא כמות האור שהבאנו לעולם. היא גם הדבר היחיד שמועבר מדור לדור, מעבר לגנים הפרטיים שלנו שמועברים ע"י ילדינו. כמה דרכים נתן הקב"ה לאדם כדי להילחם במוות – אחת הבולטות בהן היא לעשות טוב לעצמו ולסובבים אותו.

ניר היה כזה, והלפיד שהדליק ימשיך להאיר לנו את הדרך.

יהי זכרו ברוך ועולם ועד.