הדרת הדיון האמיתי על מעמד האשה בישראל – סיפור מזווית אישית

שוב שלום,

לפני כמה ימים התקיים בבית הספר שבו אני מלמד אירוע מעניין בנושא הדרת נשים. למעשה, החליט בית הספר להקדיש יום לנושא. מטרת בית הספר הייתה להמחיש לתלמידים ולתלמידות את הדרת הנשים במרחב הציבורי.

בכניסה לבית הספר הוצבה מחיצה ענקית שמפרידה בין נשים לבין גברים, ברחבי בית הספר ניתלו פשקווילים וכרזות צניעות שהוכנו ע"י תלמידי מגמת אמנות, והמורים הונחו להפריד בין התלמידים לתלמידות במהלך השיעורים. כל המורים נקראו להעביר את כל התלמידים לקדמת הכתה, ואת כל התלמידות אל ירכתיה. עד כדי כך מרשים היה העניין שצוות של ערוץ 1 שידר כתבה קצרצרה על המיצג הבית ספרי הזה.

גם אני, כמו כל המורים, לקחתי חלק במיצג. גם אני הפרדתי בין התלמידים לתלמידות בכתה אך לא העברתי את הבנים לפרונט. בצד ימין הושבו התלמידים, ובצד שמאל הנשים. הייתה התרעמות רצינית באחת הכתות. התלמידות חשו שפוגעים בכבודן, אך הבעת פניי הסגירה את מטרות המהלך ולאט לאט הן נרגעו.

לאחר כמה ימים כשהאבק שקע, הקדשתי לנושא כ-20 דק' מפתיחת השיעור. לא רציתי שהתלמידים ייצאו עם מסר לא נכון מהיום הזה. לצערי, כפי שחשבתי, חלק לא מבוטל מהם פירש את יום הדרת הנשים באופן שלדעתי אינו נכון ואינו משרת אף אחד.

אסביר את כוונתי.

אין לי ספק. הצורך להמחיש לתלמידים/ות ולו במעט את העניין חשוב עד מאוד. חשוב מאוד שהתלמידות בכתה תמיד יעמדו על שלהן ולא יתנו לאף אחד לדכא אותן. חשוב שיאמרו את דעתן, שיעזו לשאול, שיעזו להתרעם, לחלוק עם ולחלוק על ובעיקר לחוש שוות. שוויון אמיתי אינו רק מצב חיצוני משפטי, אלא גם תחושה פנימית של כל אדם ואדם. יתרה מכך, מאוד שמחתי לראות את ההתרעמות של התלמידות נוכח הכוונה להפריד בינן לבין הבנים. העמידה על כבודן ועל מקומן (הפיזי בכיתה והמעמדי בחברה) עשו לי טוב.

עם זאת, כמות השנאה היוקדת כלפי המגזר הדתי – חרדי שבה נתקלתי בכיתה הייתה מחרידה. כמות ה"הם כולם כאלה", "איכסה", "כולם שם יורקים על ילדות" וכולי גרמה לי לעשות קצת סדר בעניינים. כאחד שמתיימר להיות יהודי נאור (וכמובן שנאורות היא עניין יחסי, ו-וודאי שייתכן כי איני נאור כמו אחרים) אני צריך לברוח מהכללות משני טעמים: היותי יהודי – כי על בשרי חוויתי את ההכללות הללו; היותי נאור בפוטנציה – נאורות לטעמי היא היכולת לראות את העולם בצורה מורכבת יותר ולא בשחור ולבן בלבד (תרתי משמע). הרי ראייה קוטבית של שחור ולבן מאפיינת את הסקטור החרדי ובעלי תפיסת עולם סגורה ומסוגרת. כך אנו רואים כי ייתכן שגם חילוני בתפיסותיו יכול להיות חרדי בהתנהגותו, והרי התנהגותו ומעשיו של אדם הם המגדירים אותו יותר מכל, לפחות לדעתי.

קיצורו של עניין – אם ברצוננו לדבר על הדרת נשים, בואו נדבר על כך באמת: ללא משוא פנים, לא התעלמות וללא התייפייפות. מכמות קיטונות הביקורת אפשר לחשוב שבמגזרים האחרים מלבד החרדי מצבן של הנשים מזהיר. מדוע שלא נדבר עם התלמידים על תנאי העסקתן של נשים במקומות שונים? מדוע לא נעלה לדיון את כל מושג המודלינג הנשי בחלק מהעולם החילוני? מדוע חלק לא מבוטל מקרב הנשים רואה בדוגמניות כאלו ואחרות את הדוגמה והמופת לחיים מושלמים מלאי תוכן? מדוע שלא נדבר עם התלמידות על המסר הסותר של חלק בחברה החילונית, שמצד אחד מציגה את האשה כחפץ בשלטי חוצות, אך יוצאת מגדרה כדי להגן על כבוד האשה שבעצם הופך ריק מתוכן?

אז כמובן מגיע הדיון לנקודה שבה מתחילים לזרוק לאוויר את הצירוף "חופש הבחירה". איך אני מת על זה. הנשים במגזר החילוני בוחרות להציג את עצמן ככה. בעולם החרדי הנשים לא מכירות שום דבר אחר, והם מדוכאות ונשלטות בידי הגברים. אם רק הייתה ניתנת להן הזדמנות לראות את האור הן מרצונן היו בוחרות להיות משוחררות ונאורות יותר. נו באמת.

ראשית, חופש הבחירה של האשה החרדית שבוחרת להסתגר אכן מכיל בתוכו רק אופציה אחת: לחיות בתוך העולם שהיא מכירה. אולם מצד שני, האם לא קיימות בציבור החילוני נשים רבות שההבנייה החברתית שלהן אומרת שכל דבר דתי / חובש כפה / מדיף ניחוח של מורשת / הנו מוקצה מחמת מיאוס? האם הן מכירות משהו אחר? האם בכל מקום בעולם החרדי הנשים מדוכאות ע"י הגברים? האם בכל מקום בעולם החילוני הנשים כך? כיצד ניתן לדבר על שוויון כאשר במקומות מסוימים (כמובן לא כולם) בחברה החילונית ערך האשה נמדד עפ"י עומק המחשוף שלה?

ולגבי חופש הבחירה: הרי אינני יכול לכפות על אשה לכבד את עצמה אם אינה רוצה בכך. אינך יכול לכפות על אדם לבחור בטוב, כי אז הבחירה מאבדת מערכה. אולם אם הוא לא בוחר בטוב, אלא ברע, מאבד חופש הבחירה את ערכו כי נעשה בו שימוש לרע. עם זאת גם לאחר מכן אינני יכול לשלול אותו מאדם, שכן אז אני צריך להאמין כי ביכולתו לבחור אחרת ולהשתדל לכוון אותו לבחור שנית אחרת – לבחור בטוב ולתקן דרכיו. מנגד, לגרום לאדם לשנות דרכו לאחר שכבר השתמש בבחירה למטרות רעות – הרי זה הרבה יותר קשה (בהנחה שאינו רואה את הרע שנגרם לו כתוצאה מבחירתו). אם נבחן את המציאות עפ"י הלוגיקה הזו, הרי שחלק מהנשים במגזר החילוני, כמו במגזר החרדי, אינן רואות את הרע שהן עושות לעצמן ע"י הויתור מבחירה על כבודן. אם אינן רואות זאת, בשל ההבנייה החברתית שבנו לעצמן, לא יוכלו להשתמש בחופש הבחירה לטובה בפעם הבאה. אם כך, מה ההבדל בין האשה החילונית המושפלת לאשה החרדית המושפלת? שתיהן עיוורות השבויות בתוך העולם שבנו לעצמן או שבחרו לקבל על עצמן.

למרות כל מה שאמרתי, וכל הניסיון למצוא נקודות דמיון בין קצוות שונים בחברה, אני חושב שאכן במגזר החרדי יש חסימה ברורה יותר וממוסדת יותר של התקדמות האשה בשל הממסד הרבני. כאן אנו רואים שפעמים רבות מעמדה של האשה נחסם מסיבות פוליטיות שאינן בהכרח תיאולוגיות, למרות שלרוב מדובר בשילוב של שתיהן. לכן עיקר הביקורת שלי בנושא מופנה אל הרבנים: על מנת למתן את היחס המבזה לנשים (במקום שהוא קיים) ולהילחם בתופעות הללו, עליכם לקחת אחריות. אתם הסמכות החינוכית בעיני הקהילה שבראשה אתם עומדים, ועליכם חלה החובה להילחם בתופעות השנאה בקרב תומכיכם. עליכם לפתוח את ילדיכם להבין שהחילונים, המסורתיים והדתיים – לאומיים הם יהודים כמוכם: נכון, הם לא מחזיקים באותה אמונה, אך הם ראויים לכבוד בדיוק כמו כל אדם אחר. לא כל החילונים שונאים אתכם ולא כולם מבקשי רעתכם.

יחד עם זאת, כעת אסתכל על הסמכות החינוכית במגזר החילוני ואפנה אל בתי הספר הממלכתיים שהם בעצם הסמכות הראשונה בכל הקשור לחינוך ערכי. זוהי המערכת שבה אני נמצא: נכון – מצד אחד עלינו להסביר לנשים שעליהם לעמוד על כבודן ולדרוש את המגיע להן. מצד שני – וזה נושא לפוסט נוסף וארוך – חשוב מאוד לחנך ולהסביר לתלמידים הגברים את חשיבות השוויון והסובלנות. האחריות לקבלת הכבוד אינה אמורה להיות תלויה רק בנשים שכן זוהי בעצם פגיעה במעמד האשה במסווה. החובה לכבד חלה בדיוק באותה מידה על הציבור הגברי שאולי בו מקור הבעיה.

במקביל, גם עלינו במערכת להסביר לתלמידים: לא כל חובש כיפה רוצה ברעתכם, לא כל חרדי אינו משרת בצבא, ולא כל מי שאינו משרת צבא נהנה משירותי המדינה על חשבונכם. נכון, זה מסר מורכב מידי ולעתים לתלמידים יהיה קשה לעכל אותו. לכן עלינו לפשט אותו: בואו נימנע מהכללות. מטרתנו היא להכין את הילדים לתפקד בחברה הישראלית מרובת השסעים. כדי לתפקד בחברה כזו ולשמור על מינימום של סולידריות חברתית ולזהות סבל אנושי בכל מגזריה, חשוב שילדינו ידעו לפרק את החברה למרכיביה ולהימנע מהכללות של "בני אור" מול "בני חושך" (משני הצדדים).  

זהו להערכתי תפקידן של מערכות החינוך בשני הצדדים, וזה לטעמי המסר שהוחמץ בפעילות שקיים בית הספר שלי.

המשך שבוע טוב.