עיתונאי יקר שלי, עשה טובה...

בפרוס כתבות שבוע החינוך בערוץ 10 תחת הכותרת "לא בבית ספרנו" החלטתי לשבת ולצפות בכמה כתבות.

אין ספק, לא נעים.

האופן שבו נראים בתי הספר, תהליכי הלמידה שנראים תקועים, מוטיבציה של מורים שלא מתועלת למקומות הנכונים; המערכת ומוריה, ראשיה ומנהליה חוטפים מכל כיוון; תוסיפו לזה את הרוח הקיימת לאחרונה שמשדרת לנו שתמיד "המורה צריך – ולתלמיד מגיע" (ולא שלשניהם מגיע, וגם שניהם צריכים, כי שניהם בני אדם) ; הוסיפו את תחושת חוסר הביטחון שחשים לא מעט מורים בבתי הספר על רקע הטיפול השנוי במחלוקת של המערכת באלימות תלמידיה לעומת הטיפול באמירות מוריה... 

וכל אלה מתגמדים לעומת הכתב הצעיר ה"מומחה" לחינוך, אורים ותומים שאין לחלוק עליו.  

ארזו את הכל, ערכו היטב ותנו לתקשורת לחבוט במערכת – אותה תקשורת שמתרעמת על כך שלא נוהגים כבוד במורים, אך נוטה להציג אותם באור מזלזל, כאלה שרמתם ירודה וההון האינטלקטואלי שלהם נמוך (בפעם האחרונה שבדקתי ראיתי שאני מוקף בחבר'ה חכמים אחד אחת).  

ואז... עצרתי לרגע את הכתבה המעניינת כדי לקום לאכול משהו, ומולי התנוססה מודעת פרסומת ענקית לתוכנית הנהדרת והחינוכית "היפה והחנון", אותה תוכנית ש"מאדירה" את המין הנשי; בעוד זמן קצר ישודר פרומו לתוכנית המלמדת אורחות חיים "הישרדות", או לתוכנית אחרת שמציעה ניתוח פלסטי לקידום האושר בחיים, ואם נעביר ערוץ נגיע לבית הגיגי החוכמה בו מתכנסים שועי אומה הלוא הוא בית "האח הגדול"; אחר כך נעביר ערוץ ונצפה במהדורת חדשות שמתחילה באייטם סטריאוטיפי כזה או אחר, ואולי נמתין עד תחרות זמרים חולפים כלשהי שבה אחד השופטים שכנראה לא ממש מבין במוזיקה מגחיך את הפריים טיים וכל קשר בינו לבין מודל לחיקוי – מקרי בהחלט.

ושלא יובן לא נכון: יש מה לשפר במערכת.

תהליכי הלמידה בחלקם מיושנים, והמורים קצת עייפים, וגם התלמידים, וצריך לעבוד על השיח, ועל ההדדיות, ולהתמקד בערכים לצד מצוינות אקדמית, בעשייה למען הקהילה ובשימוש נכון בטכנולוגיה כדי לחזק את כוחות ההוראה האיכותית הקיימים במערכת.
יש הרבה עבודה, בהחלט.
צריך לחזק תהליכי למידה משמעותית במקומות שהם מתקיימים, וליצור אותם במקומות שפחות; צריך לחזק את תהליכי הלמידה בין בתי ספר, לקיים יותר סיעורי מוחין בין מורים בשטח ובין תלמידים – יש מה לעשות, ובמקומות מסוימים זה כבר נעשה. ונכון, גם צריך לשים לב היכן עובר הגבול בין עמידה על שלנו כמורות ומורים וקידום פתרונות לבעיות, לבין התבכיינות בלתי נגמרת על בעיותינו והסתגרות בתוך הכיתה תחת מעטה כבד של הכתבה לבגרות.

עם זאת, צריך גם לומר משהו חשוב:

בכל בוקר כשאנחנו נכנסים לכיתות, אנחנו מפשילים שרוולים ויוצאים למאבק על תפיסת עולמם של התלמידים. השקפת עולמם מעוצבת על ידי תכנים אלימים באינטרנט ומסרים בוטים מהתקשורת; תוכניות שמציגות נשים כטפשות, שמלאות במיליטריזם עודף, שמעודדות גזענות, שהופכות אנשים חסרי תרבות לגיבורי אותה תרבות; שניזונות מתככים ושמעלות על נס אגואיזם צרוף ומסתתרות תחת התירוצים המקוממים – "זה ניסוי חברתי / זה מה שהציבור רוצה"; שרודפות אחרי כל פרט רכילות ומוצאת אשמים עוד לפני שאשמתם הוכחה, שמנצלת באופן ציני מקרים של תקיפה מינית לצורכי רייטינג. זה עולם המסרים שאיתו אנו מתמודדים ביודעין – ומצליחים לא פעם לחנך את התלמידים למשהו אחר.

אז עיתונאי יקר שלי, סתם שתדע: אני אמשיך לעשות את שלי בכיתה, ואשפר את הטעון שיפור.

רק עשה טובה, נסה לחשוב קצת פחות כלכלית ויותר ציבורית, הפסק רק לבקר וצמצם את התכנים ה"חינוכיים" שלך בפריים טיים. 
זה ממש יעזור לי בכיתה.