פרטים עלי

התמונה שלי
מחנך ומורה לאזרחות ולהיסטוריה מטעם תוכנית "חותם", מלמד בתיכון אורט רמת יוסף, בת ים.

יום ראשון, 15 בספטמבר 2013

פותרים בעיות ביחד - קריאה למאמץ פדגוגי משותף

ניסיתי לחשוב איך לפתוח את הפוסט, אבל... בואו נלך ישר לתכל'ס.

אני משתף אתכם במאמץ משותף ליצור מעין תוכנית לימוד חדשה לפתרון בעיות.

הרקע לרעיון הוא המחסור שלדעתי קיים במתן אמון בתלמידים ובהזדמנות לפתור בעיות. בשיעורי חינוך אנו (לפחות חלקנו) הופכים את שיטת המעגל הרגשי לחזות הכל. יובהר כי אני לא נגד. מנסיוני הדל המעגל הוא מקום מדהים לחיבור, לפורקן מתחים למקום שבו ניתן לפרגן ולומר את שיש לומר, לבניית זהות אישית וקבוצתית.

אולם לדעתי, מצב שבו כל שיעורי החינוך מוקדשים לדברים האלה הם מצב קצת עקום (ובכלל עצם העובדה שבחלק מבתי הספר קיימת רק שעת חינוך אחת), וכבר שמעתי על לא מעט מורים שתוהים לעצמם – נו, עוד פעם מעגל, לדבר על רגשות... ובעיקר שאלה לעצמך: מה לעזאזל אני עושה שוב בשיעור חינוך? איך אני הופך את זה למשהו פרקטי יותר? 

אז בהשראת תוכנית שנקראת "לעשות שלום בכיתה ד'" שמספרת על מורה בארה"ב שפיתח משחק לפתרון בעיות עולמיות לילדים בבית ספר יסודי וזכה להצלחה מדהימה, התחלתי לחשוב על משהו שחסר לנו, או יותר נכון, לי לפחות, כאן אצלנו: קצת יותר עימות מעשי של התלמידים עם בעיות מחיי היומיום, ומציאת דרכים יצירתיות לפתרון (קישור להרצאה מדהימה שלו ב-TED)

.

אינני מדבר על תוכנית שכל עניינה הוא דיון במונחים תיאורטיים כגון יצירתיות ומנהיגות (שהוא חשוב לכשעצמו) אלא תוכנית שמפגישה את התלמידים עם בעיות מסוגים שונים בקהילה, בחברה ובמדינה ודורשת מהם דרכים לפתרונן. על הדרך אפשר לשוחח עם התלמידותים על המושגים האלו. ההבנה שלהם תהיה עמוקה הרבה יותר מתוך התנסות.

נכון – יש מטלת ביצוע באזרחות – ורק השם, מטלת ביצוע, הוא די מעפן. למה מטלה? אם כבר משימה, או מיזם חברתי. מעבר לכך, למה צריך לחכות לכיתה יב', למקצוע ספציפי שיבצע את העבודה שאנשי חינוך צריכים, לדעתי, להוביל? הרי כולנו יודעים שאת הפאשלות שאנחנו נשאיר אחרינו, הילדים המתבגרים האלו יצטרכו לפתור, וכן הלאה. למה לא לתת להם טעימה מכך כבר עכשיו? וכמה דיונים על מנהיגות, יצירתיות ואמונה שווים לנו שיעורים כאלו?

אז פתחתי מסמך גוגל עם כל מיני בעיות בניסוח ראשוני למדיי שקיימות במדינה שלנו ושאני הצלחתי לחשוב עליהן בשלוף, שיכולות להוות כר נרחב למחקר סמארטפוני במהלך השיעור, לעבודה בקבוצות, לוויכוחים ולפתרונות. אם יוצא מזה משהו ממש רציני – ניתן ליישם בקהילות שבהן אנו פועלות ופועלים. דוגמאות? מחירים של שיעורי נהיגה, עלויות שיעורים פרטיים, מחדל הפסיכומטרי, עלויות הספרים בבתי הספר, סוגיית רכישת טאבלטים בבתי ספר וכו'. אתן מוזמנים להצטרף, להוסיף רעיונות משלכם/ן, להאיר ולהעיר. מן הסתם אחת המטרות המרכזיות היא שהתלמידים יוסיפו בעיות לפתרון מצדם, וכך להעצים אותם ולהפוך את התוכנית לרלוונטית יותר. 

באופן אישי אני רק מתפלל שאצליח לגייס את הכוחות ליישם את זה בזמן הקרוב לאחר שאסיים איכשהו את ההתאקלמות שלי בתיכון. המירוץ אחר בגרויות החורף הופך אותי למורה מכתיב, ופחות למורה שמוביל דיון, שמאפשר עבודה בקבוצות. לעתים אני חש שכל תמצית מהותי היא לוודא שהחומר מסודר להם במחברת. מעצבן ואבסורד. עד שהתלמידים מגיעים לגיל שבאמת אפשר לדבר איתם, שבו הם בוגרים יותר, אנחנו פחות מדברים ויותר נכנסים למירוץ אחר הבגרויות. בכל אופן, אחלו לי שברגע שאהיה סגור על כל החומר בצורה מוחלטת ומספיק בטוח בעצמי, אוכל כבר להתחיל לשחק עם הדברים קצת יותר.

כך או כך, תוכנית עבודה מרובת בעיות לפתרון יצירתי יכולה למלא עשרות שיעורי חינוך במהלך השנה (ואולי תגרום לחלקנו להיכנס בשמחה ועם תחושת משמעות לשיעורים האלו), תציג לתלמידים את האמת – שאנחנו לא יודעים הכל, שיש דברים שהם יצטרכו לפתור, וגם תתן להם את האמון ביכולתן לפתור "בעיות של גדולים וגדולות".

אשמח מאוד אם כל אחד יזרוק רעיון קטן, וכך אולי ייווצר פה משהו רציני יותר. אז שתפו מחשבות, תוכניות לימוד דומות (ייתכן שנתקלתם בפרוייקטים הכוללים שיעורים כאלו ושמיועדים לאוכלוסיות מסוימות), ניסיון שלכם מדברים דומים. אם יש ביניכן/ם חברים וחברות שהרעיון קוסם להם ורוצים לתת יותר מזמנם כדי שנגבש ביחד את כל ההצעות וההארות לכלל מסמך רציני יותר - אהלן וסהלן.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה