כמה אנחנו השנה? למה מי לא מגיע השנה? מה?! למה איפה הם? אצל הצד שלו? וואלה...
שנייה רגע, אני עם הכיסאות בידיים, לא נו, אני בן אדם אחד. תכף. בסדר. בסדר!
מאיפה לי לדעת? את לקחת את זה בפעם האחרונה.
לא יודע... תכף....
כאילו שהם יגיעו בזמן.
מה אני לחוץ? גם ככה הדודים תמיד מאחרים, ועד שנתיישב, ואז קוראים, וכל הסדר, ועד שמגיעים לאוכל.
שנייה. כן, יש מספיק הגדות לכולם. גם כיסאות. לא, אין מצב! אני לא מסדר את המפיות בצורה של ציפורים!
מה?! בשביל מה להעלות את האגרטל המזעזע הזה מהמרתף שהדודים מראש פינה קנו לנו?! אה – הם גם באים? טוב טוב, פדיחות, אני מעלה...
פסח, ככה כל שנה. פחות או יותר. מעבדות של 400 שנה בחומר ובלבנים, למיני עבדות של חודש, בנייר ניגוב ובאקונומיקה. אלוהים פסח על הבתים שלנו, אבל אמר: אם זה, לפחות תעשו סדר בניירת פעם בשנה. אז ככה זה פסח, זמן לסדר קצת את הבלאגן. איזה בלאגן? מממ... אולי בעצם את כל הבלאגן שאנחנו יוצרים לעצמנו מידי שנה בשנה. הרי בסופו של דבר, כולנו בני אדם, ואנחנו קובעים לעצמנו כל מיני דברים, מעמידים את עצמנו בניסיונות, כובלים את עצמנו בשלשלאות לא לנו, עורמים ערימות של כעס, תסכול, אהבה, אכזבה, שנאה, נתינה, קנאה, גאווה ודעה קדומה, סגידה, פרגון, התחברות, היפרדות, וכל מה שכל אדם עושה לעצמו השכם וערב.
אז אולי פסח זו אחלה הזדמנות. אולי פסח אמור לעזור לנו לנטרל את כל ההבניות שבנינו לנו בשנה האחרונה, או בתקופה האחרונה, או בכלל בחיים.
חכמים ממני כבר אמרו שאחד הדברים שחוסמים את האדם הוא הקדשה של דברים שהוא עצמו ברא, יש שיאמרו מעין עבודה זרה. האדם בונה לעצמו את הסביבה שלו, ואז מתמכר אליה, על כל מגרעותיה ומגרעותיו. הנוחות וכוח ההרגל הופכים לעתים לבלאגן, אך לאדם לרוב אין את האומץ הדרוש לעשות לרגע סדר – להפריד עיקר מטפל, טוב מרע, אור מחושך.
אם נרצה לקשר את זה לפסח, הרי שזה בדיוק מה שנדרש משה רבנו לעשות לעם ישראל עם צאתו ממצרים. האתגר המשמעותי ביותר מבחינתו לא היה הוצאתם ממצרים פיזית, אלא הוצאת מצרים מתוכם. על כך אמרו חז"ל: אתה יכול להוציא את הבן אדם מהשכונה, אבל אתה לא יכול להוציא את השכונה מהבן אדם (מסכת בבא מציע 100 שקל למי שינקה במקומו את המזווה, פרק ב', משנה ג').
תודעת העבדות שחדרה עמוק לכל פינה בנפשו של העם היא שהפכה אותו לעם עבדים – סדר העדיפויות הקלוקל, העדפת העבדות על החופש ובעיקר – ערימות של פסימיות והיעדר של אמונה (למרות כל מה שעברו במדבר). חטא המרגלים, שהוא הסיבה לסיבובים שעשו בני ישראל במדבר במשך 40 שנה, נעוץ בפרשנות הפסימית חסרת האמונה שהציגו המרגלים לגבי ארץ כנען והסיכויים לכבוש אותה (חוץ מיהושע וכלב). עם ישראל נאלץ להיפרד מאותו דור שתודעת העבדות הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, ולהמתין לדור הבא, האופטימי והמאמין, שיאמין ביכולתו להתגבר על הקשיים ולבוא בשערי הארץ המובטחת.
אז איך זה קשור אלינו? אולי זה הזמן השנתי להוציא את "מצרים" שלנו מתוכנו, לבדוק את עצמנו ואת עולמנו, להוציא את החמץ הרוחני שבתוכנו, או להכשיר אותו, ולהשאיר את הכשר שיהפוך אותנו כשירים יותר וחזקים יותר.
עם בוא חג הפסח הזה, אני מאחל לכל אחד מאיתנו שיזכה לקיים את הסדר שלו: לברר מהם הדברים החשובים באמת בחייו ומהם ההרגלים הישנים שחוסמים אותו; שנדע לערום בערימות את הנתינה, האהבה, הסליחה, המחילה, החשיבה הבונה ולשמור עליהם היטב במקום של כבוד, ומנגד – לערום ולהשליך את ערימות הקנאה, הכעס, השנאה העצמית והסביבתית, חוסר הפרגון והאדישות לסבלו של האחר, האדם באשר הוא אדם.
אני מאחל לכולנו שנמלא את חיינו באהבה עד כמה שניתן, שבעזרת ה' יהיו לנו חיים ארוכים מלאי בריאות, שלום וברכה במעשינו, אהבה בתוכנו ומסביבנו מעשה ידינו. שתמיד נצליח למצוא את הטוב האחד בשני בין כל השוני שבינינו (וזה לא פשוט...). שנדע להעריך את הטוב שיש לנו ולשמוח בחלקנו.
שתמיד נד.... כן! ליד הכיור! לא.... בצד השני. מה לא שם?! אני בא...
חייב לזוז,
חג פסח כשר ושמח יקיריי,
אוהב אתכם.
תומר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה