מודל להובלת תהליך יזמי - בן 2,000 שנה

      בדרום קוריאה לומדים תלמוד. לא יודע אם שמעתם על זה, אבל תבדקו בגוגל. יש להם קטע: הם רואים בזה כלי מצוין לשיפור מיומנויות חשיבה. בכלל לא מעניין אותם הנושא הדתי, אלא המתודה של חוכמת הקבוצה ומה שהיא עושה למוח ולתלמידים. אצלנו, בחלק מהמקומות זה מוקצה מחמת כפייה דתית וכל זה. וזה בלי לדבר על הדמיון הרעיוני והגרפי המדהים בין עמוד פייסבוק או (מסמך שיתופי מלא בהערות בצד) לדף תלמוד, ועל העובדה שהספרות ההלכה היא הבסיס ליהדות (כי התנ"ך משותף לשלוש הדתות המונותיאיסטיות. מה שמבדיל ביניהן הוא ספרות ההמשך). טוב. הלאה.  

עמוד תלמוד - הדיון באמצע, הערות בצדדים. מסמך שיתופי בין מאות שנים (גוגל תמונות)

חדשנות וכאלה: יש כזה דבר חדשנות "מערערת". מדובר במונח שקבע פרופ' קלייטון כריסטנסן. חדשנות מערערת היא חדשנות שמתרחשת מחוץ לארגון מסוים, אבל הארגון לא התייחס אליה – וכך היא הביאה להתרסקות הארגון. הדוגמה הפופולרית ביותר היא קודאק, שלא ידעה להתמודד עם אינסטגראם, וקרסה.

 לפני שנה היה לי חלום – להקים קבוצת רכישה לשיעורי נהיגה בבית הספר שלנו. ידעתי שלא ארצה להוביל ו/או יהיה לי זמן לעשות את זה לבד, אלא ביחד עם תלמידים מבית הספר. שיתפתי שני תלמידים ברעיון, רלי ועומר, הם נדלקו והתחילו לחקור ולהריץ את זה. אני הייתי על תקן המנחה – אבל האמת היא שהם עשו את כל העבודה. טלפונים, הדפסות, שיחות ותיאומים. שיחקו אותה. הקבוצה החלה לקרום עוד וגידים בסוף השנה הנוכחית. יש לנו עוד דרך, כמו כל רעיון, אבל התהליך היה מרתק.

איך כל הדברים האלו קשורים האחד לשני?

כשהייתי צריך לחשוב איך להנחות את רלי ועומר, חיפשתי איזה כלי נחמד לליווי התהליך היזמי שלהם, משהו בשלבים, שימקד אותם וינחה אותם מה הצעד הבא, משהו שימחיש להם דבר מה בנוגע לעלייתם ונפילתם של רעיונות.  

אז התיישבנו על הספסל בחצר בית הספר בהפסקה ולמדנו את הקטע הבא:

פסיקתא דרב כנהא, פסקה כ"ג, ר"ה א

"תני רבי אליעזר

בראש השנה נברא האדם הראשון

בשעה הראשונה עלה במחשבה

בשנייה נמלך במלאכי השרת

בשלישית כינס עפרו

ברביעית גבלו

בחמישית רקמו

בשישית העמידו גולם על רגליו

בשביעית זרק בו נשמה

בשמינית הכניסו לגן העדן

בתשיעית צוהו

בעשירית עבר על צוו

באחת עשרה נדון

בשתיים עשרה יצא בדימוס"

רבי אליעזר, "בור סוד שאינו מאבד טיפה" כי היה לו חתיכת זיכרון וזכה למעמד מיוחד (כך מספרים לפחות), מציג כאן את בריאת האדם כתהליך עלייתו ונפילתו של רעיון. כמו האדם, גם רעיונותיו – מתנהגים כמוהו ונוצרים בדמותו, נאבקים בסוף הבלתי נמנע. אך הסוד נמצא בחלוקה לשלבים. עזבו את האמת ההיסטורית, דרווין וכל זה, ותתמקדו רגע במסר שעולה מהאופן שמציג רבי אליעזר את סיפור עלייתו ונפילתו של האדם הראשון. איך בונים רעיון חדש? נעבור רגע על השלבים, כפי שאני מפרש אותם.

"תני רבי אליעזר

בראש השנה נברא האדם הראשון

בשעה הראשונה עלה במחשבה – תחילתו של כל רעיון בניצוץ מסוים במוח, לפעמים בבעיה, לפעמים מהשראה, לפעמים מאתגר משותף.

בשנייה נמלך במלאכי השרת – מסופר שאלוהים משתף ברעיון שלו את מלאכי השרת (ולכן כתוב "נעשה אדם בצלמנו" - בראשית פרק א'). בקיצור, השלב הבא הוא חשיפת הרעיון בפורום רחב יותר, כדי לנתח אותו, לגבש אותו, למקד אותו ולחשוב עליו לעומק זה אולי השלב החשוב ביותר בתהליך, ואפשר לכתוב ימבה מילים על אופן בחירת חברי צוות החשיבה, אבל לא עכשיו. הלאה.  

בשלישית כינס עפרו – איסוף החומר ממנו יהיה עשוי הרעיון: האוכלוסיות המעורבות בו, הטכנולוגיה (אם קיימת), בחירת ה-Early Adopters, החלוצים של יישום הרעיון.

ברביעית גבלו – קביעת הגבולות של הרעיון: באיזה שדה פועלים ובאיזה לא? כיצד ייראה הרעיון מבחינת השלבים המרכזיים והגדולים שבו?

בחמישית רקמו – רקמו, כלומר רקמות: כאן מדובר על פיסול הפרטים הקטנים בתוך החלקים הגדולים, דיוק התהליכים והפרטים.

בשישית העמידו גולם על רגליו – תחילת הפיילוט, גימור הרעיון המוחשי ותחילת הבדיקות הראשונית, טרם מדובר בהפעלה ממשית.  

בשביעית זרק בו נשמה – תחילת הפעלת הפרוייקט, הפחת רוח החיים ביוזמה.

בשמינית הכניסו לגן העדן –בימיו הראשונים הרעיון נהנה מהתחלה חלקה, הדברים נראים טוב ויש תחושה של הצלחה. אתם מנחשים מה יבוא בהמשך...

בתשיעית צוהו – לכל רעיון / מיזם, ישנם דברים שעליו להתייחס אליהם, מן כללים שהוא צריך לסגל לעצמו, נורות אדומות שמסמנות לו רגעים של צורך בחשיבה מחודשת. יש לשים לב לסביבה בה פועל הרעיון, מענה למשוב מהשטח, חתירה לשיפור מתמיד.

בעשירית עבר על צוו – רעיונות רבים אינם פועלים על פי הכללים המחייבים אותם ומפרים אותם. אני חושב ששלב זה גם כולל התעלמות מאותה "חדשנות מערערת" מתוך זחיחות או היעדר כלים מתאימים. 

באחת עשרה נדון – כאן אני מפרש את זה כמעין "משפט פומבי", רק שבסביבה שלנו השופטים הם הגורמים המעורבים במיזם – קהלי היעד ופרטנרים מולם אנו עובדים. אם אכן חרגנו מהכללים הנדרשים, נעמוד למשפט הציבור ו...ביי.

בשתיים עשרה יצא בדימוס – הרעיון שנקרא אדם עוזב את גן העדן וסופו מגיע. כמו כל דבר, גם לרעיונות, כמו להוגים שלהם, יש סוף.

עוד מודל לא רע בכלל להנחיית תהליכי יזמות (גוגל תמונות)

ועכשיו, ממש בקצרה: 
שלב 1: הופעת רעיונות
שלב 2: סיעור מוחות ומחקר
שלב 3: איסוף החומר לרעיון (זיהוי קהלי מטרה ליישום)
שלב 4: בניית הרעיון בצורתו הכללית
שלב 5: יצירת הפרטים הקטנים של הרעיון, בתוך התבנית הכללית
שלב 6: הרצת פיילוט לבדיקה
שלב 7: הפעלה בהיקף רחב יותר
שלב 8: תקופת הזוהר של ההתחלה
שלב 9: צורך בתשומת לב לאתגרים
שלב 10: חוסר תשומת לב לאתגרים
שלב 11: שיפוט לחומרה של הרעיון, תחילת דעיכתו
שלב 12:  סופו של הרעיון (אבל כל סוף הוא התחלה של משהו חדש).

אז ברור שיש רעיונות שמצליחים רק בשלבים ראשונים, ואפשר גם לדלג על שלבים, לשנות את הסדר, לשחק עם זה או למצוא מודלים אחרים – אבל התבנית הזו, בת 2000 שנים, יכולה להנחות מורים ותלמידים שרוצים להוביל רעיונות חדשים.

תחילה להעלות רעיונות, אחר כך לגבש קבוצת חשיבה, לעצב את הרעיון, להרים פיילוט, ואז להמשיך הלאה. ככל שתהליכי התכנון יהיו עמוקים יותר, והלמידה העצמית תהיה רצינית יותר, כך הסיכוי ששלבי ההמשך (שלבי נפילת הרעיון) יגיעו מאוחר יותר, ממש מאוחר יותר.

רעיונות טובים יכולים להופיע בכל מיני מקומות, גם כאלו שנראים לנו "לא רלוונטיים". בכל מקרה, אם הכלי זה מספיק טוב לדרום קוריאה, הוא טוב גם לי. אני מקווה שגם לכם זה יסייע. אשמח לשיתוף ברעיונות נוספים.