באתי הפוך הבוקר.
בשעתיים
הראשונות התחלתי בניסיון ללמד שיעור ביזמות וחשיבה יצירתית בכיתה ז'. זה היה רע,
רע לתפארת: פתיחה מהוססת לקבוצה קצת תוססת ומעופפת ועייפה. בערך כמוני באותם
הרגעים.
תכננתי
א', ויצא אליף בטטה, ושיחת הוידאו שקבעתי לשיעור עם אורחת איכותית לא צלחה בגלל
ענייני רשת שבה נפלתי זה לא מכבר.
אז בעצם
אין לי שיעור לבוקר זה, וכעת הבה נחרטטה: נבדוק שיעורי בית משיעור שעבר שעבר שעבר,
נשחק קצת עם המקלדת והעכבר, נספר כמה עובדות על הנעשה מעבר לים בניכר, ומפה ומשם מצאתי
עצמי בודק מיפוי בעיות שכתבו התלמידים לפני שלושה שבועות.
הופה
סטופה, בספרד או באירופה – יש לי התחלה לשיעור רציני ונשכני ונותרו עוד 30 דקות
לסוף השיעור.
מבדיקה
שביצענו, מסתבר שמרבית הבעיות והצרכים שמיפו התלמידים קשורים לחוסר בבית הספר:
חוסר מתקנים, חוסר עניין, חוסר נייר טואלט בשירותים, חוסר התחשבות ועודף בדבר אחד –
שיעורי בית.
או – אז איזה
בית ספר הייתם רוצים? מה הייתם רוצים ללמוד? מה לדעתכם חשוב ללמוד?
אחרי 80
דקות של פיזור, פתאום כל המבטים היו דרוכים, שקט מוחלט בכיתה, וקשב ברמה מופתית.
אחד סיפר
שהוא באמת אוהב מתמטיקה ומדעים מדויקים, ומיד חשתי כיצד הכתף שלי עוצרת את היד שלי
רגע לפני שהלאטמה מעופפת לכיוון עורפו של הילד.
אחר סיפר
שהוא רוצה חדר שלם להתאמן ולתרגל MMA וג'יוג'יסטו, ואחת אחרת
אמרה שהיא רוצה להיות אדריכלית ומעצבת כי זה כל כך חסר, ואחד אחר ממש היה רוצה
ללמוד קצת על היי-טק, כי זה גם אתגר מחשבתי וגם מכניס לא מעט מרשרשים לכיס.
שאלתי כל
אחד מה היה רוצה ללמוד שוב, ואז תלמידה אחת, בחוצפה שאין כדוגמתה, מעיזה להסתכל לי
בעיניים, ובצורה מאוד פשוטה ותמימה כמו שרק ילדה בת 12 וחצי יכולה לומר, חותכת את
האוויר בסכין ומטיחה בי: אני רוצה לעזור לאנשים. איך לומדים את זה?
שתיקה
מצדי.
ועוד הוסיפה
החצופה: כן, כשהייתי קטנה רציתי לפתוח בית יתומים.
ואני
בוהה בילדה, אך בתוך תוכי משהו רוצה לדפוק את הראש בקיר בזעקה: מה?!
יא חביבתי
(עם ב' דגושה ושווא ב-ב' השנייה), אני מורה כבר 4 שנים, ובכיתה ז' את צריכה לחשוב
על עבודת שורשים, על ריקוד בחוג ג'אז מודרני או כל שם של חוג שחולב כסף מילדים עם
חלומות, לחלום על בת מצווש ולחשוב שהילד עם השפמפם המבצבץ והקול המתחלף נראה לך
מאוד מעניין דווקא, לדבר עם החברות שלך על המסיבה בבית של ו...
במקום כל
אלו אמרתי לה ש-4 שנים אני מורה, חטיבה, תיכון, יסודי, גן, אינקובטוריה, ומעולם לא
שמעתי ילד מתבטא בצורה כל כך ברורה על טוב לב כל כך פשוט.
מה שהכי
מצחיק הוא שאת הדבר הזה שאת רוצה ללמוד – לא מלמדים בבית הספר כמקצוע. יש מתמטיקה
ותנ"ך והיסטוריה ולשון וערבית וחינוך פיננסי, אמנות וכלכלה, ביולוגיה וכימיה
ותיאטרון ואפילו ימאות.
יש שלוש
יחידות, וארבע, וגם חמש. אפילו 7 יחידות באנגלית ו-10 במחשבים; יש מיצ"ב
ופיז"ה ופרוייקט גמר, יש סייבר ומחשבים ותושב"ע ואמנות פלסטית, והיפ-הופ
וברייקדאנס, ולימודי קודש וחול, ו...
אבל... אין.
מקצוע שנקרא
"עזרה לאנשים" אין.
במחשבה
שנייה, מזל שהיא אמרה את זה בשיעור יזמות.
אחרי
שיעורי היכרות ומבוא, חגים ואירועים – עכשיו התחלנו את השנה באמת.
וממש
רציתי להמשיך אבל הצלצול הגיע, ואני נזכרתי שאני ממש חייב קפה.
תומר שלום,
השבמחקתודה על הסיפור מעורר ההשראה.
מתחבר מאד לפוסט האחרון שכתבתי על הבאג של מערכת החינוך
שמנסה להכין את תלמידיה לעולם שאין לה מושג כיצד הוא יראה...
חובב