תנו לנו מקום - ליזום.

לפני זמן מה חזרתי מערב Demo day מבית MindCET שהתקיים במבנה מט"ח סמוך לאוניברסיטת ת"א. 

למי שלא יודע, Demo Day הוא ערב שבו שורת יזמים מציגה מוצרים שאמורים במידה כזו או אחרות לשנות הרגלים שלנו בעזרת טכנולוגיה, להציג מוצרים ולקוות - אם הפרזנטציה הייתה איכותית - להחלפת פרטים עם משקיעים בעלי כוונות טובות, אינטרס אישי ויכולת השפעה. 

קצת לאחור: מתחילת השנה האחרונה אני חלק ממעין מאיץ יזמות תחת חסות מט"ח שכולל שתי תוכניות: האחת מיועדת ליזמים שאינם מורים, והשנייה היא למורים שבחרו ליזום בתוך המערכת, לפתח ולהטמיע מוצרים טכנולוגיים חדשים בתקווה שיצליחו לעבור את משוכות הבירוקרטיה והשגרה המערכתיות. במהלך התקופה הזו יצא לי לראות מהצד כיצד היזמים מתקדמים ומתפתחים, וכן להכיר מורים ומורות שחושבות בצורה רחבה ומעיזות לקחת את זה צעד קדימה. והנה, ב-Demo day הזה אתה רואה את כל היזמים כמו ילדים, עם ניצוץ בעיניים, עם מוצר שרץ, עם ביטחון עצמי מהול בהתרגשות ובעיקר - עם מעין חוויית הצלחה. 

מילות תודה מגיעות למובילי התוכנית - אבי, ססיליה, עמליה, תמר, רן, מעיין, אורית, וכמובן אילן הנהדר - שליוו אותנו בשלבי ההתפתחות, ספגו את הטרוניות שלנו, את חוסר הסיפוק לעתים, הקשיבו לעצות וסיפקו את הסביבה ואת המפגש עבורנו (והכי חשוב - קופסת עוגיות עבאדי ו/או מעמולים לכל מפגש). מעל לכל, הם סיפקו לנו מפגש עם עולמות חדשים ועם אנשים איכותיים, עזרו לנו להמשיג טוב יותר את הרעיונות שלנו ולקדם אותם לעבר פיתוח רציני יותר.

מתוך סדנה על יצירתיות עם האמן חנוך פיבן, תוכנית העמיתים (עומדים מימין: חנוך, ימי, ג'ודי, אילן, אני, קרן; יושבים מימין: נעמי, ענבר, יוסי ואלעד) 

אבל... לא, לאילו התוהים, זה לא אמור להיות פוסט פרסומי למט"ח. פשוט, כשחזרתי הביתה תוך כדי נסיעה במקביל לסדרת רכבים תקועים לאורך איילון, חשבתי לעצמי: לכל הרוחות - למה לא דרך משרד החינוך? 

תמיד ידעתי שאני לא לבד בחיפוש אחר פתרונות טכנולוגיים חינוכיים שמתכתבים עם השטח, אולם עד לפני 7 חודשים בכל הכנסים שאליהם הגעתי הפתרונות הטכנולוגיים הגיעו תמיד מחוץ למערכת, מצד יזמים עם הרבה רצון טוב, והרגשתי מוזר. אחרי רגע ראשון של ליטוף לאגו אתה מתעורר ושואל את עצמך - נו באמת, אין עוד מורים שיש להם רעיונות?

אבל את אותם המורים פגשתי במסגרת חיצונית למערכת. חלקם אף הגיעו ללא רעיונות מגובשים ובמהלך התוכנית גיבשו תוכנית מסודרת ומוצר טכנולוגי חינוכי בדרך: פשוט כי ניתנה להם מסגרת, זמן, ומילייה איכותי שאפשר לחלוק איתו חוויות, לצחוק על הטופסיאדה בבתי הספר, לייעץ, להקשיב וגם לעצור כשצריך. 

אני מאמין שיש הרבה יותר מ-12 מורים איכותיים שיכולים לחשוב על פיתוח טכנולוגיה שתקדם את חוויית הלמידה בכיתות. בהינתן זמן, תקציב, מקום מפגש, צוות הדרכה טוב (וקצת כיבוד כמובן...) - חשבו אילו יוזמות כבר יוכלו להיכנס לתוך המערכת! 

קשה לי עם משנה חינוכית מוסדית שמעדיפה לאפשר באופן גורף לתוכניות חיצוניות לתת מענה למורים ולמורות, ולא לספק להם את המסגרת בתוך המסגרת המוסדית. זה גם קורה היום עם התכנים באזרחות והויכוח סביב תוכניות הלימוד החיצוניות (אמנסטי למשל). ייתכן שיש בכך חיסכון בעלויות, אך בפועל משרד החינוך פועל כגוף מנהלי שקובע סטנדרטים אך פחות מעורב בתכנים ובהכשרות. בכלל, כמה מדברים היום על חינוך במאה ה-21, אך מה קורה כשזה מגיע להקצאת משאבים? לפעמים אני מרגיש כאילו משרד החינוך עצמו לא מאמין ביכולת שלו להשתנות, אז הוא רומז שכבר עדיף לפעול מחוץ למערכת וכך להצליח יותר, במקום להיכנס אליה וליפול בתוך סבך הבירוקרטיה והרגולציה. אך אם משרד החינוך לא יגדיר עצמו ואת תחומי אחריותו וחלוקת משאביו מחדש - כיצד יוכל לבוא לדרוש ממוריו למידה מתקדמת יותר? 

אז נכון, חברות חיצוניות באמת יכולות לעקוף את סבך הבירוקרטיה ולספק מומחיות מסוג מסוים, ויזמים חיצוניים יכולים לנסות להרים את המערכת - אבל יש מורות ומורים בשטח. לדעתי, יוזמות הכי טובות, שהכי מחוברות לשטח, שיודעות מהי דינמיקה בקבוצה, אלו יוזמות מתוך בתי הספר. כבר טענתי כאן לפני חצי שנה בערך שמורים הם מומחים לעיצוב חוויית משתמש. היום אני משוכנע בזה עוד יותר. 

אז כעת רוחות אחרות מנשבות מכיוון ירושלים, רוחות של למידה משמעותית, של קידום שיתופי פעולה, של פריצת דרך ושל התאמת הלמידה למאה ה-21. אם כך, הצעה מצד עבדכם הנאמן, הלא מלומד:
מדוע לא יבנה משרד החינוך מסגרת למורות יזמיות ולמורים יזמים המגובה במשאבים? מדוע שלא יאסוף מורים מכל מיני מחוזות ויקצה 20% מהמשרה שלהם לטובת פיתוח טכנולוגיה תומכת למידה, כאשר הוא מתחייב ליישמה בתוך X בתי ספר, ובראש ובראשונה בבית הספר שהמורה שייך אליו? מדוע לא יתגמל בתי ספר שמפיצים חדשנות - לא שומרים את החדשנות לעצמם - בצורת תגמול כלשהי? האם, שוב, תמשיך המערכת להניח שחלק מתפקיד המורה הוא גם לפתח יזמות כלל מערכתית על חשבון השעות הקטנות של הלילה?

בטוח שיש עוד כיוונים שאפשר לחשוב עליהם, אבל העיקרון ברור: 

אי אפשר לדבר על חדשנות, אם לא נותנים לה מקום. ומקום במערכת החינוך נמדד במשאבים: בזמן, במקום, בתקציב, בהכרה. 

רוצה לומר בצורה די פשוטה: 

תנו לנו מקום, אנחנו ניזום.