התמודדות עם "רעב הורי" – סיכום הרצאה מאת הגברת הילה צפריר

שלום לכם,

אני מקווה מאוד שהתחלתם כולכם את השנה ברגל ימין, בכל מקום שבו אתם נמצאים – בתוך מערכת החינוך ומחוצה לה.

במהלך ימי ההיערכות לקראת השנה, הגיעה לבית הספר בו אני מלמד הגברת הילה צפריר, עובדת סוציאלית אשר מרצה, בין היתר, במכללת אורנים. ההרצאה הייתה מרתקת בעיניי, ונראה לי שזה יכול לעזור לכל אחד שמתמודד עם אתגרי ההורות במאה ה-21 מזווית המורה. אציג כאן בקצרה כמה נקודות מההרצאה, סליחה מראש אם אינן מסודרות דיין. 

הגברת צפריר החלה את ההרצאה בטענה מאוד מעניינת, שטרם שמעתי בכל לימודי תעודת ההוראה, לפחות לא בצורה ברורה כל כך: המורה בהגדרה הוא מתערב משפחתי, הוא שותף טבעי במשפחה. כל הנסיונות לומר שהמורה לא אמור להתערב בחיי המשפחה, בדגש על מחנכים, פשוט עקרים. המורה המחנך, מעצם קיומו, יושב על משבצת מסוימת ועליו להבין זאת היטב.

מהיום בו נולד הילד, הוא נכנס למן יחידה משפחתית שנקראת "יחידת אם – תינוק". האם עסוקה כל הזמן בתינוק, קשובה לכל צרכיו (היסטרית אולי יותר מדויק) ודוחקת הצדה כל מיני דברים אחרים (לדוגמה, הבעל...). הקשיים מתחילים כאשר האם צריכה להיפרד חלקית מן התינוק ולמסור אותו למסגרת חינוכית. התהליך הזה קשה מאוד לכל ההורים, ואף יותר מכך להורים מסוימים.

אותם הורים, אלו המגוננים יתר על המידה על ילדיהם, אלו ההיסטריים, אלו מכונים "הורים מורעבים". יש להם "רעב הורי" שנובע מסיבות רבות. חשוב לאתר הורים כאלו ולמצוא את הדרכים להתמודד איתם.

בחברה בת ימינו הנטייה לדכאונות רבה יותר. הילדים הם מעין משככי כאבים, הם ממלאים את החללים שנוצרים בחיי היומיום של ההורים. לכן, כאשר הם אינם בבית, הורים מורעבים מוציאים את התסכול על הסמכויות החינוכיות. יתרה מכך, לעתים הורים מורעבים לא יכולים לסבול שהילד שלהם נהנה בבית הספר. אמהות לא מסוגלות לשמוע שהילד שלהם קורא לגננת או למורה שלו "אמא".

כאילו כדי להוסיף על המצב המורכב ממילא, צרפו לכך את הסטטוס של עולים חדשים. ההורים במשפחות כאלו חווים טראומה קשה מאוד – הילדים פעמים רבות מתפקדים הרבה יותר טוב מהם, והם חשים חסרי אונים. הנטייה לחוסר מסוגלות גבוהה הרבה יותר, וכך גם הנטייה לדכאונות.

מרכיב נוסף וחשוב שאליו מתייחסת צפריר הוא נושא הזהות, הזהות האישית הן של ההורה והן של המורה. אצל רובנו הזהות המקצועית היא הזהות החזקה ביותר, היא זו שמגדירה אותנו. לעומתה, הזהות ההורית, בגלל שהיא יושבת על כל מיני תסביכים וסיפורים מורכבים מן העבר, קל וחומר כיום – הזהות ההורית היא אולי הזהות החלשה ביותר שלנו. מדוע זה חשוב כל כך?

כל הורה יגיע אלינו תמיד בזהות ההורית שלו, ולא בזהות המקצועית שלו. נסיונות של הורים שעוסקים בתחומים הקרובים להוראה להשתמש בכך כדי להציג עצמם "מקצועיים" הם רק כסות. כל הנסיונות הללו הם תחפושת שמטרתה להסתיר הורה מבולבל ומיואש. לעומת זאת, דווקא המורה נמצא בזהות החזקה שלו, הזהות המקצועית – וחשוב שהוא יידע זאת ולא יתבלבל.

דבר נוסף – כשאנו מדברים עם ההורה על הילד שלו, אנו מדברים על ההורה עצמו. כשאנו נותנים ציון לילד – אנו נותנים ציון להורה, ציון להורות שלו. זהו שיח מובהק שבמרכזו שני קטבים קיצוניים: גאווה והשפלה.

נקודה מעניינת נוספת שהעלתה צפריר היא הביקורת שלה על תוכנת המשו"ב. לדבריה, הורים שמתפקדים היטב ממילא לא מסתכלים יותר מידי על המשו"ב, וגם אם כן – זה לא באמת משנה הרבה כי הילד שלהם ברוב המקרים מתפקד היטב. אולם הזנת הנתונים השוטפת הזו רלוונטית בעיקר להורים מורעבים ולוחצת להם על נקודות רגישות. המשו"ב מזכיר להורים המורעבים כל הזמן כמה הם הורים לא טובים. רוצה לומר – אם כבר מקימים מערכת עדכון בית ספרית, מדוע יש טעם לפתוח אותה לעיני ההורים? שתישאר מערכת של המורים בלבד.

אז ישנם הורים מורעבים, כאלו שלהוטים להגן על הילד שלהם, כאלו שחשים חרדה והשפלה עם כל שיחה נוספת על הילד, ולעתים גם ייאוש וחוסר אונים. איך מתמודדים עם הדברים הללו?

ראשית, יש להשקיע בהיכרות עומק עם ההורים. צריך ליצור ברית בין מבוגרים. ילדים לא צריכים להיות בתווך. חשוב להבין שכל הורה שאינו משתף פעולה, הרי שיש כאן בעיה בברית. ההורה צריך לסמוך על המורה. חשוב מאוד להעצים את ההורה מול הילד ולשים את הילד במקום הראוי. כשהורה מורעב מגיע עצבני – פרגנו לו: הסבירו לו כמה הוא הורה טוב, כמה חשובה הדאגה שלו לילד שלו, כמה רואים שהוא נלחם עליו. כשילד מתאמץ להצליח ולא תמיד הולך לו, וההורה מתקשר לחוץ, אפשר לומר לו שהילד שלו עושה זאת בשבילו (אני מודה שקצת היה לי קשה עם הנקודה הזו). חשוב כמובן להדגיש, כי הורים אלימים אין לשתף בשיח הזה.

לסיכומו של עניין (ההרצאה הייתה הרבה יותר עמוסה מהפוסט הזה), הטענה המרכזית של צפריר היא שהמורה המחנך הוא מתערב טבעי בתוך המשפחה. השאלה היא אילו פעולות הוא נוקט ואם הן עוזרות לתא המשפחתי או פוגעות בו. העצמה הורית בעיקר בעידן המודרני היא המפתח לעבודה יעילה מול ההורים, לפיצוח המשולש הורה – מורה – תלמיד ולביסוס שיתוף פעולה שינטרל מכשולים בעבודת המורה המחנך ויעצים בסופו של דבר את התלמיד.