לראות עולם – פוסטיפים למומחה ולמורה

אז אחרי שנתיים וקצת של פעילויות וידאו בהשתתפות תלמידים מ-24 בתי ספר, מהם כמעט 70 שיעורים שביצעתי אני עצמי (שחלקם היו טובים, חלקם מצוינים, חלקם בסדר וחלקם טעוני שיפור), שאבתי משוב ממורות ומורים, מתלמידים ותלמידות - להלן כמה טיפים שאני מאמין שיוכלו לסייע לכל מצטרף למיזם – מורה יוזמ/ת או מומחה שרוצה לתרום מזמנו.  

טיפ 1: כל המוסיף – גורע!

אני רוצה להשתמש בטכנולוגיה כי זה מרגיש לי מתקדם, ואני רוצה להרגיש שאני מורה מתקדם. זה גם טוב לבית הספר (שיווק וכאלה). יופי. אז למה שלא אשנה את אופי השיחה? אוסיף כמה גאדג'טים טכנולוגיים שאני מכיר? מה כבר יכול לקרות?

לדעתי - לא כדאי.

צריך לזכור שמה שחשוב הוא הפדגוגיה, לא הטכנולוגיה. השינוי הקטן שנבצע ישפיע על משתנים רבים, והדבר החשוב באמת הוא להשתמש בצורה פדגוגית נכונה בכלי שיחות ועידה. בנוסף לכך, האורח שלנו צריך להתרגל למשהו חדש שלא הוסכם איתו מראש. בנוסף הדבר גם עשוי לשנות את כל החוויה הפדגוגית. כדי להצליח – שמרו על פשטות השיחה.  שאלות – תשובות, יחס אישי, שיח על חלומות, המחשה – זו מטרת השיחה האמיתית.  

טיפ 2: אפס שינויים במהלך השיחה

במסגרת כל ההדרכות אונליין שקיימתי, תמיד אני מדגיש את חשיבות ההכנה הטכנית לקראת השיחה. אם אנו מקיימים את השיחה ב-Gmail, יש חשיבות יתרה להכנה מוקדמת ולאפס שינויים במהלכה. הדבר הוא כך מהסיבות הפשוטות הבאות:

1. היכרות מוקדמת: שיחת Hangout מתקיימת דרך חשבונות המכירים האחד את השני. אם תחליפו חשבון "רק לצורך השיחה", נדפקתם. החשבון של האורח שלכם לא מכיר את החשבון החדש, ואז זמן המפגש יהפוך לזמן בדיקה טכנית.
2. השתמשו במחשב אחד: אל תחליפו מחשב לצורך השיחה. למה? כי ה-Hangout  יצטרך להתקין את הפלאגין וייקח לכם בערך 5 דקות לעשות את זה. עד שהשיחה תתחיל – איבדתם את הקשב של הכיתה, עצבנתם את האורח, קיצרתם את משך המפגש, והכל – סתם כי אמרתם לעצמכם: נו טכנולוגיה, מה כבר יכול להיות?

טיפ 3: האינטראקציה במרכז!

נכון, בתור מורה חשוב לך שהאורחת X  תציג את משנתה לכיתה, וחשוב להקדיש לזה הרבה זמן מהשיחה. היא מדברת על מסרים גבוהים, עולם תוכן מופלא ואתה מרגיש נהדר עם עצמך. אולם  אם תפנה את המבט אל התלמידים, תראה שאחרי 4 וחצי – גג 5 דקות – הם כבר לא עם האורח. הם מתחילים להימרח על השולחן, מסתכלים על הקירות. אם תשאלי אותם הם יגידו לך – היה בסדר, אבל הוא חפר!!! ו/או לא שאלנו אותו כלום או פשוט – היה משעמם. זה בסדר, וקורה לפעמים ולא תמיד אפשר להתאים את נושא השיחה לכל תלמיד/ה (אם כי זו השאיפה).

אולם יש דרכים לשפר ולערב אותם בצורה טובה יותר. הנה שתי הצעות.    

1. הקצאת זמן לשאלות: חשוב שגם את/ה המורה וגם את/ה האורח/ת תבינו שהתלמידים צריכים לבטא עצמם בנוגע למסר שאתם מעבירים. זוהי לא הרצאה. זו שיחה. זה מפגש. הגדירו זמן לדברי פתיחה – 5 דק', ואז 10 דקות לשאלות התלמידים. 
2. הפיכת סדר השיחה: התחילו משאלות פתיחה שימקדו אתכם ויאפשרו לכם להתייחס שמית לתלמידים במהלך דברי ההמשך שלכם, האורחים. הנה דוגמה: בהרצאה על חלומות, שאלו בפתיחה את התלמידים לחלומותיהם, וכיצד היו רוצים להרגיש כשיהיו גדולים במקום עבודתם. תוך כדי שהם עונים, כתבו את תשובותיכם. לאחר מכן הציגו את עמדתכם לגבי הגשמת חלומות תוך התייחסות וחיבור לחלומות והתחושות של התלמידים. חברו את הסיפור שלכם לסיפור שלהם. זו מהות השיחה. 

התלמידים חייבים להיות חלק מהשיחה! (רגע משיעור עם מיכאל שורפ)

כלל 4: זמן, זמן, זמן.

בשיחות ועידה, חשוב להגדיר את הזמן היטב, כדי להתמודד בצורה טובה עם אתגר הקשב של התלמידים (ראו את הסעיף הקודם). לכן אין טעם שאנסה לקפוץ גבוה מידי ו"לתת יותר זמן ל...". 15 דקות מתוך שיעור של 45 דק' הן זמן מספיק מכמה סיבות:

1. יש זמן למורה להכין את הכיתה - 30 דקות של הכנה, 15 דקות של שיחה. 
2. המומחה מתחבר לתהליך בנקודה מסוימת
3. משך השיחה מאפשר ניצול נכון של תווך שיחות הועידה
4. חלוקת זמנים נכונה במהלך השיחה קריטית – הגדרת זמן השאלות של הכיתה.

אז זה הסיכום: פשטות טכנולוגית, הכנה מראש, הגדרת זמנים ודגש על שאלות התלמידים – זו המהות. 

עם כל הכבוד לטכנולוגיה – זה הכל עניין של פדגוגיה חברים, רק פדגוגיה.